Today is October 23, 2018 / /

The Torah Learning Library of Yeshivat Chovevei Torah

What Endangers the World of Torah and The Rabbinate?

by Rabbi Nathaniel Helfgot (Posted on July 22, 2016)
Topics: Halakha & Modernity, Gender, Marriage & Family, Machshava/Jewish Thought, Gender, Marriage & Family

Print Friendly, PDF & Email

מה מסכן את עולם התורה ואת הרבנות?

By Rav Yoel Bin Nun

Rav Yoel Bin Nun is the former rosh yeshiva of Yeshivat Kibbutz Hadati and a founding faculty member of Michlelet Herzog of Yeshivat Har Etzion, and a faculty member at Yeshivat Har Etzion and other Torah institutions. He is a pioneer of the modern day study of Tanakh in the Religious-Zionist world in Israel and beyond and a leading thinker, activist and educator in the Torah world. This essay originally appeared in Hebrew in the June 20th edition of Makor Rishon. The essay was translated into English by Rabbi Nathaniel Helfgot, and was posted on mortheodoxy.org.

לא ‘גזרת הגיוס’, לא ‘השוויון בנטל’, ואפילו לא התקציבים, והבחירות לרבנות הראשית. כל אלה אינם מסכנים כלל את עולם התורה, ולא את הרבנות.

אם ישרתו בחירי הישיבות ב’הסדר’ כזה או אחר, עולם התורה שלהם רק יגדל ויתעמק, ודווקא הטובים והמוכשרים, תלמידי החכמים.

בעת שירותי בצה”ל, בסדיר ובמילואים, הייתי חייב ללמוד לעומק סוגיות והלכות, שבישיבות כמעט ואין לומדים, הלכות עירובין למשל, כי הייתי חייב לבנות עירוב בעצמי, לא פעם אחת ולא שתיים, בשדה בעת תרגילים ואימונים, וכמובן לבדוק בימי ששי. גם הלכות רבות של כשרות ושבת למדתי לעומקן בצה”ל, כי שם נחשפים מצבים לא רגילים, ואי אפשר רק ללמוד דף יומי, או סוגיה עקרונית במסכת הנלמדת – בצה”ל לומדים לחיות לפי התורה בכל המצבים, גם במבחנים קשים, ובשבת גם אי אפשר לצלצל לרב פוסק.

לו יכולתי הייתי בוחן את כל בני הישיבות בארץ בהלכות עירובין (וכד’), כדי להראות לראשי הישיבות מדוע דווקא הטובים והמובחרים צריכים לשרת בצה”ל.

במכסת הפטור לבני ישיבות אם תיקבע, הייתי רושם רק את אלה שדתיותם חלשה, והם עלולים לפרוק עול בעת שירותם – כי הם לא ישאלו שאלות בהלכות עירובין.

מכסת הפטור היתה הופכת כך לסמל של בושה, והשירות בצה”ל לגאוות עולם התורה (גם אם איננו ציוני). זה מה שנכון באמת מצד התורה וההלכה.

אגב, לבני שבט לוי במדבר היתה מכסה, והיא מפורשת בתורה בחומש הפקודים. מי שנשען על דברי הרמב”ם (בסוף הלכות שמיטה ויובל), ומשווה את בני הישיבות לבני לוי, לא יכול להתנגד למכסת פטור.

 

מה מסכן באמת את עולם התורה, ואת הרבנות?

הנשים – רק הנשים. ולאו דווקא הנשים שאולי תצטרפנה לגוף הבוחר את הרבנים הראשיים מטעם מדינת ישראל – הנשים הכואבות, הנשים המוכות והבוכות, הנשים העגונות ומסורבות הגט – הן שמסכנות את עולם התורה עד כדי חורבן גמור, חס ושלום.

מדוע?

כדברי הגמרא (כתובות ב-ג) – “משום צנועות ומשום פרוצות”.

בעולם האמת של חז”ל היו נותנים גט מיד, ולא מחכים לא חודש ולא שנה. אדם מישראל יכול להחזיר גרושתו, ולכן אין שום סיבה לעכב גט. רק כהן שאינו רשאי להחזיר גרושתו, היו כותבים לו גט מיוחד (‘מקושר’) כדי לעכב קצת, שמא יחזור בו בעוד מועד. גם זה היה נמשך הרבה פחות מסידור גט המהיר ביותר בבתי הדין הרבניים, כיום.

די לנו בנתונים של בתי הדין הרבניים עצמם – יש בישראל כ-200 נשים מסורבות גט אחרי פסק דין לחיוב גט, וידוע לכל שפסק דין כזה לא ניתן מיד, אלא רק אחרי חודשים ושנים של דיונים בבתי הדין. יש גם כ-200 גברים מסורבי גט, שהנשים אינן מסכימות לקבל את הגט בגלל בעיות שונות, אבל הגברים האלה יכולים לחיות עם נשים אחרות, ואף להוליד ילדים כשרים. אם נבדוק מה מספר הנשים מעוכבות הגט שהדיון בעניינן נמשך בבתי הדין חודשים ושנים, ועדיין לא ניתן פסק דין, נגיע לאלפים רבים.

מה קורה לנשים מסורבות ועגונות, שאהוב נעוריהן כבר נטש אותן, ובמקרים רבים מאד כבר חי עם אשה אחרת? –

‘צנועות’ שבהן בוכות, ודמעותיהן עולות עד כסא הכבוד, כי “שערי אונאה לא ננעלו”, ו”שערי דמעות לא ננעלו” (בבא-מציעא נט ע”ב), וכאשר לא הצליחה אשה מופלאה להציל ולמנוע בכי – רבן גמליאל מת! וכאשר ירדה דמעה מעינה של אשת רב רחומי, שהיתה מצפה לו ערב יום הכיפורים, והוא היה עסוק בלימוד תורה שלו ולא הגיע לביתו כהרגלו – מת רב רחומי (כתובות סב ע”ב).

‘פרוצות’ שבהן אומרות – מה אני יכולה לעשות אם הרבנים והדיינים לא מקשיבים לי, ונותנים לו לדרוש דרישות ולהציב תנאים לגט – במצב כזה, אין לי ברירה וגם אני אמצא לי גבר לחיות עמו, כי אינני יכולה לבדי לשאת בעול הכבד הזה, גם עול הילדים, וגם העול הנפשי. ואז יש ניאוף חס ושלום – והוא נעשה כמין היתר, כי הוא נעשה במין ‘חוסר ברירה’, משהו שנראה לגברים ונשים שהוא קרוב לאונס, עד שאפילו עורכי הדיינים וטועניהם יודעים, שמציאות כזאת יכולה לפעמים לזרז לפעמים את בית הדין, קצת.

מה אמרו חז”ל בבית הדין של תורת אמת – “כל דמקדש, אדעתא דרבנן מקדש” (גיטין לג ע”א). הם מצאו דרכים להפקיע קידושין, וגם נישואין, אם אין ברירה אחרת, כמו בשולח גט לאשתו וביטל את השליחות. והנה רבני עולם התורה כולם – כולנו – מלמדים את החתנים לומר תחת החופה “כדת משה וישראל”, וישראל הם הם “רבנן” שעומדים בחופות עם חתנים וכלות, אבל אינם עומדים לנשים בעת צרתן, כאשר הן מבקשות גט.

לפיכך ברור, שבבית דין של אמת התורה, הקולר תלוי בצוארי ‘רבנן ותלמידיהון’, והניאוף של נשים שמחכות חודשים ושנים לגט, כשהן לבדן, הרבנים הם האחראים עליו כלפי שמיא.

גם הדמעות של הנשים הצנועות מכריעות את כף הדין, ועלולות להביא חורבן גמור על עולם התורה ועל הרבנות. אי אפשר לדעת מה חמור יותר – הניאוף במחשבה של ‘חוסר ברירה’, או הדמעות של הנשים המסורבות והעגונות, שלעולם לא יחיו עם גבר בלי גט כהלכה.

אילו חשבו ראשי הישיבות, רבנים, דיינים ופוסקים, שהם ישלמו בבית דין של מעלה גם על הניאוף וגם על הדמעות, וכל התורה שלהם תהפוך לקטרוג נגדם חלילה וחס, אילו הבינו שריבון העולמים עומד “על חומת אנך, ובידו אנך” (עמוס ז’ ז; בבא-מציעא נט ע”א), כלומר, אין עוד להם חומת מגן, והכל פרוץ – הם היו מתכנסים בבהילות כולם יחד – ליטאים וחסידים, ספרדים ואשכנזים, ציונים וחרדים, מתונים וקנאים, כדי לקבל החלטות דחופות לא בשאלה מי ראוי לישב על כסאו של הרב קוק מייסד הרבנות הראשית לארץ ישראל, אלא בשאלה מה צריכים לעשות הרבנים הראשיים וכל בתי הדין הרבניים, כדי להיחלץ מאשמת הניאוף ומדמעות הנשים.

אלא שתופסי התורה אינם מאמינים כלל, שריבון העולמים עומד “על חומת אנך, ובידו אנך”. הם עוצמים את עיניהם ואינם רואים את הניאוף שהם גורמים לנשים ‘פרוצות’, ואינם שומעים את הדמעות של נשים מסורבות גט ו’צנועות’.

הם רואים ושומעים רק את האיום של צירוף נשים לגוף הבוחר את הרבנים הראשיים, ועוד מעט יצטטו לנו מה שכתב הרב קוק על נשים בוחרות ונבחרות, מבלי לרדת אפילו לסוף דעתם של הראי”ה והרצי”ה קוק, בשאלה חמורה זו.

שנים רבות טוענים כנגדי רבנים ודיינים, שאסור ללמד תנ”ך אלא רק לפי מדרשי חז”ל – הנה שמעו נא מה שאמרו חז”ל על חורבנה של שילֹה יחד עם המשכן בשילֹה –

בספר שמואל (-א פרק ב’-כב) נאמר: “ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל, ואת אשר ישכבֻן את הנשים הצֹבאות פתח אהל מועד” –

רש”י ורד”ק פירשו את פשט הכתוב “כמשמעו”, ורק אחר כך הביאו את מדרש חז”ל (וכך אני נוהג). אולם רוב הרבנים בימינו דורשים ללמד רק לפי חז”ל – וכך נאמר בגמרא (שבת נה ע”ב) – “כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה … אלא … מתוך ששהו את קיניהן (=קרבנות היולדת), שלא הלכו אצל בעליהן, מעלה עליהם הכתוב כאילו שכבום”.

והרי דברים קל וחומר – אם בני עלי שעיכבו נשים מפרייה ורבייה כמה לילות (עד שיתנו להם תרומה שדרשו, שמואל-א ב’ יב-טז), חשבה הגמרא עליהם כאילו הם שכבו אותן, וכך נתפרשו לה דברי הנבואה – מה יהיה דינם של רבנים ודיינים שבימינו, שמעכבים גיטי נשים חודשים ושנים – הלוא לפי חז”ל זה נחשב בנבואה כאילו הם דומים לבני עלי הפוגעים בנשים הצובאות פתח בתי הדין, ומתחננות לקבל גט לפי ההלכה.            

ועל זה עלול להיחרב עולם התורה והרבנות, כמו שחרב משכן שילֹה, חס ושלום.   

 

What threatens the Torah world and the rabbinate? It is not the “draft decree” into the IDF, nor the “equality of burden” proposal, nor even budget cuts or the elections for the Chief Rabbinate. All these things do not threaten the Torah world or the rabbinate in any way.

If the elite members of the hareidi yeshivot will serve in some form or arrangement, their Torah world will only grow and deepen. This will be especially the case with those who are talented, especially with the Talmidei Chachamim amongst them.

During my service in the IDF, both during my initial service and during reserve duty, I was forced, by circumstances, to engage in in depth study of sugyot (areas of Talmud) and halakhot that by and large are not generally studied, such as Hilkhot Eiruvin as I was obligated to construct an eiruv by myself in the field during training missions, on more than one occasion, and of course to check the eiruv every Friday. In addition, I learned many laws of Kashrut and Shabbat in depth during my service in the IDF, because that is where one is confronted by many unusual circumstances. It is impossible to study daf yomi or the pristine sugyah in the standard tractate that is learned in the yeshiva. In the IDF one learns to live by the Torah in all situations, even in difficult circumstances, and on Shabbat one cannot simply call one’s posek.

If I had my druthers, I would test all of the bnei yeshiva in the country in Hilkhot Eiruvin and the like in order to demonstrate to the rashei yeshivot that it precisely the most talented and capable students who should serve in the IDF.

In the quota of those exempt from service in the army, if implemented, I would only include those whose religious commitment is weak and who may end up abandoning Torah observance during their service-as they are the ones who will not be asking the questions in Hilkhot Eiruvin.

In such a scenario, the quota of exemption would become a sign of shame, and the service in the IDF a symbol of pride for the Torah world (even that which is not Zionist). This is what is correct from a Torah and halachic perspective.

In passing, it should be pointed out that the members of the tribe of Levi in the desert also had a quota, and it is explicit in the book of Numbers. He who relies on the words of Maimonides (at the conclusion of the laws of Shemitah and Yovel) and compares yeshiva students to the Levites, cannot be opposed to a quota that limits the amount of who is exempt.

 

The Threat of the Agunot

What truly threatens the Torah world and the rabbinate?

The women- just the women. And it is not the women who may be joining the body that elects the Chief Rabbis of the State of Israel. It is the women who are suffering, the women who are abused and crying, the women who are agunot and are refused a get. It is they that threaten the Torah world, with the potential of leading to its utter destruction, God forbid.

Why?

As the Talmud teaches (Ketuvot 2b-3a) “Because of the meek (tznuot) women and because of the uninhibited (perutzot) women [the rabbis were lenient and accepted the validity of a get that was not technically valid].”

In the world of truth that Hazal inhabited one gave a get immediately. One did not wait a month or a year. A man could return and marry the women he divorced and so there was no reason to postpone the giving of the get. Only for a Kohen who was prohibited from marrying his divorced wife, would they write a special type of get (get mekushar) in order to postpone the effectuation of the divorce in case he might have second thoughts. This also lasted a far shorter time than the quickest get procedure in today’s rabbinical courts.

It is enough simply to look at the statistics provided by the rabbinical courts themselves. In Israel, there are currently 200 women who have not received a get after a rabbinical ruling that the husband must give a get. It is known, of course, that such a ruling is not given immediately and has only come after many months, years of deliberations in the rabbinical courts. There are also 200 men whose wives refuse to receive a get for various reasons. However, these men can live with other women and even sire children who are halachically kosher. If we examine the numbers of women who have not received a get from a recalcitrant husband, whose cases are being stretched out in the rabbinical courts, and who have not yet received a ruling, the numbers reach into the many thousands.

What happens to the women who are agunot, whose beloved of youth has abandoned them, and in many cases already lives with another woman?

The “meek (tznuot)” amongst them weep, and their tears reach the heavenly throne because the gates to accept “those who are oppressed” and the gates to accept “tears” are never closed (Bava Metziah 59b), and when the remarkable woman did not succeed to prevent crying – Rabban Gamliel died! And when a tear fell from the eyes of the wife of Rav Rachumi, who was expecting his return on Erev Yom Kippur, and he was immersed in his Torah learning and did not return to his home as was his yearly habit, Rav Rachumi died (Ketuvot 62b).

 

The “uninhibited (perutzot)” amongst them say, what can I do if the rabbis and judges do not pay attention to me, and allow the man to make demands and conditions for giving the get. In such a case, I have no choice and I will also find myself a man to live with, for I cannot carry such a heavy burden, the burden of raising children and my own personal burden, all alone. And then, God forbid, there is adultery, and it becomes viewed as justified, because it is done out of sense of “no options” available, viewed by many men and women as something akin to an oness – a situation in which one is coerced into a violation, so much so that many lawyers and rabbinical advocates admit that such a reality can often spur the rabbinical court to move with a bit more alacrity to resolve the situation.

 

What did Hazal , in the rabbinical court of truth state? Whoever betroths a woman, betroths on the (condition) of the acquiescence of the rabbis” (Gitin 33a). They found ways to uproot the kiddushin (betrothal) and the nissuin (marriage), if there was no other path available such as in the case that a man sent his wife a divorce via an agent and then canceled the agency in the middle of the mission.. Now all rabbis in the world, all of us, teach grooms to recite the formula “According to the laws of Moses and Israel” under the bridal canopy. “Israel” is a reference to the rabbis who stand under the canopy with the grooms and brides. However, we do not stand with the women when they find themselves in their difficult hour, when they request a get.

 

It is clear, that in the court of truth of Torah, the burden falls squarely on the shoulders of the rabbis and their disciples, and the adultery of the women who wait months and years, all alone is the responsibility of the rabbis before God.

The tears of the meek women also will determine the judgment, and may possibly bring a destruction of the Torah world and the rabbinate. It is impossible to know which is more serious—adultery caused by a sense of having no option or the tears of the women refused gittin, who will never be able to live with a man without a kosher get.

 

 

The Responsibility of the Rabbis

If the rashei yeshivot, rabbis, rabbinical court judges and poskim, thought that they would stand before the heavenly court and be held accountable both for the adultery and the tears of pain, and that their entire Torah would, God forbid, be tuned against them as an agent of prosecution, if they understood that the Master of the Universe stands: “By a wall made by a plumbline, with a plumbline in his hand” (Amos 7:7 see Bava Metziah 59a), that is that there is no protective wall, and everything  is breached, they would immediately come together- Lithuanians and Hasidim, Sefaradim and Ashkenazim, Zionists and Hareidim, Moderates and Zealots in order to make decisions- not as to who will sit on the chair of Rav Kook, the founder of the Chief Rabbinate of Eretz Yisrael, buit rather on the question as to what the Chief Rabbis and all the rabbinical courts should do to save themselves from the guilt of adultery and the tears of the women that rest on their shoulders.

However, those who grab hold of the Torah do not truly believe that the Master of the Universe stands upon “the wall made by a plumbline, with a plumbline in His hand.” They shut their eyes and do not see the adultery that they cause to the “uninhibited” women and do not hear the cries of the “meek” women who have not received gittin at the hands of recalcitrant husbands.

They only hear the threat of women being included in the body that will elect the Chuief Rabbis, and will soon quote for us what Rav Kook wrote about women being elected or having the vote, without understanding the full import of the position of Rav Kook and his son Rav Tzvi Yehuda on this serious question.

 

For many years, rabbis and dayanim have told me that it is only permitted to teach Tanakh based upon the midrashim of the sages. Listen carefully to what the rabbis stated about the destruction of Shiloh together with the Tabernacle that exited in Shiloh.

In the book of Samuel 1 (Ch 2:22) it states: “Eli was very old and heard all that his sons were doing to all of Israel, and that which they would sleep with all the women who would congregate by the Tent of Meeting”.

Rashi and Radak interpreted the text according to its plain sense and then cite a midrash of Hazal (as is my practice as well in teaching). However, most rabbis in our day only teach this according to the words of hazal. And this is what it states in the Talmud (Shabbat 55b). “Whoever states that the children of Eli sinned is mistaken…rather because they tarried and did not bring the sacrifices of the women who had given birth (in a timely fashion) thus causing them not to be allowed to be with their husbands, The Torah considers it as if they slept with these women.”

It is a clear kal vachomer (a fortiori argument). If the Talmud considered the sons of Eli who prevented women from engaging in procreation for a number of nights (until they paid up the terumah that the sons of Eli demanded –see Samuel 1:2:12-16) as having slept with these women, (of having committed a grave offense)-and thus it explained the words of the prophecy, what will be the judgment of the rabbis and dayanim who postpone and prevent the giving of gittin for months and years. According to the sages this can be considered similar to the actions of the sons of Eli, as they harm the women who congregate at the doors of the rabbinical courts begging to receive a get according to halacha.

It is for these actions and inactions that the Torah world and the rabbinate may, God forbid, be destroyed just as the Tabernacle at Shiloh was eradicated.