Today is September 25, 2017 / /

The Torah Learning Library of Yeshivat Chovevei Torah

On the Nature of Birkat HaTorah

by Rabbi Dov Linzer (Posted on May 26, 2017)
Topics: Torah, Sefer Devarim, Ha'azinu, Moadim/Holidays, Shavuot

Print Friendly, PDF & Email

כי שם ה’ אקרא הבו גודל לא-לוהינו

For the name of the Lord I proclaim; Give glory to our God (Devarim 32:3)

 

This verse, from Parashat Haazinu which we will be reading this Shabbat, Shabbat Shuva, is the basis for our daily recitation of Birkat HaTorah. Hear Rabbi Linzer’s shiur on the nature of this brakha and what it says about our relationship to Talmud Torah.

 

Can one recite Birkat HaTorah on Shavuot morning when he/she didn’t sleep the night before?

1. Magen Avraham, Laws of Shavuot, OH 494

לענין ברכת התורה אני מסופק דבסימן מ”ז סי”ב כתב אף אם למד בלילה וכו’ א”צ לברך כל זמן שלא יישן משמע דאם נעור כל הלילה א”צ לברך ביום שלאחריו… מיהו קשה דהא אנן קי”ל שינה ביום לא הוי הפסק אפי’ שינת קבע… תדע דהא לר”ת א”צ לברך קודם ע”ה דנפטר בברכה של אתמול עד שיאיר היום א”כ לדידן נמי י”ל כיון שנוהגין לברך כל היום ברכת התור’ א”כ מעיקרא לא היה דעתו לפטור רק ליום ולילה ולכן צריך לברך ברכת התורה כשיאיר היום וכן נראה עיקר אך הרוצה לצאת ידי ספק ישמע ברכת התורה מאחר ויתכוין לצאת י”חRegarding Birkat HaTorah, I have a doubt [how to rule]. For in siman 47:12, Shulkhan Arukh writes that even if one learns at night he does not have to make a brakha as long as he has not slept. This implies that if he were up all night he would not make a blessing on the following morning… But this is difficult, for we rule that sleeping during the day, even a solid sleep, does not constitute and interruption [to require another Birkat HaTorah]… For according to Rabbeinu Tam one does not have to make blessing before the morning start for the blessing of the previous day exempts him until daybreak of the next day. Therefore, for us as well, since it is our practice to make Birkat HaTorah every day, when one made the blessing the day before his intent was only to exempt that day and the following night, and therefore he has to recite birkat haTorah when day breaks. This seems to be the proper halakhic position. However, one who wants to avoid any doubt should hear Birkat HaTorah from someone else and have intent to fulfil his obligation.

2. Magen Avraham, OH 47:12

אבל לפי מה שנהגו שלא לברך כשישן ביום א”כ דמה שמברך בבוקר היינו משום שקבעו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא דשאר ברכות השחר Thus, according to our practice that we do not make Birkat HaTorah when a person sleeps during the day, this demonstrates that when a person recites the blessing [of the Torah] in the morning it is because the Sages established this blessing every day, just like the birkot haShahar, the morning blessings.

3. Mishnah Brurah, 47:28

(כח) שלא ישן… ואם היה ניעור כל הלילה י”א דא”צ לברך בבוקר וי”א דצריך לברך… ואם היה ישן ביום שינת קבע על מטתו ובלילה שלאחריו היה ניעור כל הלילה פסק הגאון רע”א דבזה לכו”ע צריך לברך בבוקר בה”ת…If a person was up all night, some say he should not recite the blessing [of the Torah] in the morning, and some say he is required to make the blessing… But if he took a solid nap in his bed during the day and the following night he was up all night, the gaon Rabbi Akiva Eger rules that in this case, according to all opinions he must recite in the morning the Birkot HaTorah…

 

A Debate between Shulkhan Arukh and Gra

4. Shulkhan Arukh OH 47

[ג] הכותב בדברי תורה, אף על פי שאינו קורא, צריך לברך.
[ד] המהרהר בדברי תורה, אינו צריך לברך. הגה: וה”ה דיכול לפסוק דין בלא נתינת טעם לדבריו
[ה] ברכות התורה אקב”ו על דברי תורה, והערב נא וכו’, ואשר בחר בנו.
[ט] י”א שאם הפסיק בין ברכת התורה ללמודו, אין בכך כלום, והנכון שלא להפסיק ביניהם, וכן נהגו לומר פרשת ברכת כהנים סמוך לברכת התורה.
[י] אם הפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו, כיון שדעתו לחזור ללמוד, לא הוי הפסק. וה”ה לשינה ומרחץ ובית הכסא, דלא הוי הפסק.
[יא] שינת קבע ביום, על מטתו, הוי הפסק. וי”א דלא הוי הפסק, וכן נהגו.
[יב] אף אם למד בלילה, הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן.
[יד] נשים מברכות ברכת התורה.
[3] One who writes words of Torah, even if he does not read them out loud, must recite the blessings.
[4] One who only thinks of Torah does not have to recite the blessings [of the Torah]. Rema: Similarly, one can issue halakhic rulings [if he did not recite the blessings], without giving his reasoning for them.
[5] The text of Birkat HaTorah: “Who has sanctified us with His mitzvot and commanded us on the words of Torah,” and “Let be pleasant…” and “You have chosen us…”.
[9] Some say that if one interrupted between Birkat HaTorah and his learning, this is not a problem, but the proper practice is to not interrupt between them. And the practice is to say the birkat Kohanin immediately after Birkat HaTorah.
[10] If one interrupts his learning and goes about his daily business, since it is his intent to go back and learn, this does not constitute an interruption. The same is true regarding sleep and a bathhouse and an outhouse, that they do not constitute an interruption.
[11] A solid nap in the day, on one’s bed, is an interruption [and one must make Birkat HaTorah again]. And some say it is not an interruption and this is the practice.
[12] Even if one learns at night, the night follows the previous day, and one does not have to recite the blessings again as long as he has not slept.
[14] Women recite Birkat HaTorah.

5. Commentary of Gra, OH 47

[ד] המהרהר כו’. דקי”ל דלאו כדיבור דמי כמ”ש תוס’ כ’ ב’ ד”ה ור”ח וכמ”ש בשבת ק”נ א’ וזה סותר למ”ש בסעיף ג’ הכותב כו’ וכן הקשה הט”ז… אבל כ”ז צריך עיון דכאן מברך על המצוה וכי ליכא מצוה בהרהור והלא נאמר והגית בו כו’ ר”ל בלב כמ”ש והגיון לבי וכ”ש לפסוק דין כו’ והלא למקרא צריך לברך וכן כשקורא בתורה בציבור:
[ה] על דברי תורה. כן הוא גירסת הרי”ף והרמב”ם וכ”כ תר”י שכ”ה בנוסחאות המדויקות ונוסחתנו לעסוק בדברי תורה וכ”ה ברא”ש וטור בשם קצת נוסחאות ועיין בה”ג:
[ח] ויש להסתפק כו’… אבל בין ברכת התורה ללימוד אין שום ה”א להרא”ש שיכול להפסיק אלא צריך לחזור ולברך דבזה אין מועיל אם אין מסיח דעתו כמו בברכת המוציא שם מ’ וכן בכל הברכות של מצות או הנהנין דדוקא באמצע המצוה או הסעודה אין הפסק מפסיד ומועיל שאין מסיח דעתו משא”כ בין ברכה למצוה כיון שאין עדיין על מה לחול כמ”ש הפוסקים …
[י] וה”ה לשינה ומרחץ כו’. לפי שאין מסיח דעתו מלימוד הג”מ בשם מהר”מ והאגור כתב שגם שם צריך ליזהר בדיניהם וצריך להרהר שם דיניהם ושני הטעמים צריך עיון. טעם הראשון מ”ש מתפילין שבהפסק בה”כ צריך לחזור ולברך כמ”ש בפ”ד דסוכה וכמש”ל סי’ ח’ וסי’ כ”ה וגם תירוץ האגור אינו נכון כמו שכתוב לקמן סי’ פ”ה בהג”ה ואפילו כו’ ועיין מש”ש ומעשה אינו לימוד והאגור וש”ע בסעי ד’ כתבו המהרהר כו’ וכשיטתו דאל”כ אסור לפנות קודם וכן כל מצוה ומעשה אבל כבר כ’ שם דאינו נכון וכל שאינו מתכווין ללימוד אין צריך ברכה ועיין לעיל ס”ס מ”ו:
[יא] וי”א כו’. כבר תמה עליו בב”י:
[יד] נשים כו’. עיין מ”א בשם אגור ודבריהם דחויין מכמה פנים וקרא צווח ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם היאך תאמר וצונו ונתן לנו אלא העיקר ע”פ מ”ש תוספות וש”פ דנשים מברכות על כל מ”ע שהז”ג.. ואף דקי”ל כאילו מלמדה תיפלות דווקא בתורה שבעל פה כמ”ש בי”ד רמ”ו סעי’ ו’:
[4] One who thinks etc. – for we rule that thought does not constitute speech. But this contradicts what he wrote in section 3, “One who writes…” etc., and Taz raised this question as well… But all of this requires investigation, for here the person is making the blessing on the mitzvah. Is there, then, perhaps no mitzvah when one thinks about Torah? Behold the verse states, “And you shall think (vi’higita) in it [day and night],” i.e., in one’s heart (without verbalization), as the verse states, “the thoughts (hegyon) of my heart.” Certainly this is true when it comes to issuing halakhic rulings, etc. And behold for reading verses one has to make the blessing, and similarly before reading the Torah publicly.
[5] “On the words of Torah” – this is the text of Rif and Rambam, and so writes the students of Rabbeinu Yonah that this is the text that is found in the more accurate textual witnesses. But our text is “To toil in the words of Torah,” and this is also how Rosh and Tur write abased on other textual witnesses.
[8] … But between the blessings and the learning there is not even a hypothetical possibility according to Rosh that it would be permissible to interrupt, but rather one must recite the blessings again. And [after a verbal interruption] it does not suffice that one has not put his mind to other things, just like when it comes to making Hamotzi… and this is the way it is with all blessings over mitzvot or over food, For only when a person is already in the middle of performing a mitzvah or of eating a meal, verbal interruption does not lose the blessing (i.e.,, require a new blessing) provided that one has not put his mind to other things. This is not the case when one interrupts between a mitzvah blessing and the performance of the mitzvah, since the blessing has nothing upon which to rest as the poskim have written…
[10]” The same is true for sleep and a bathhouse, etc.” Because a person does not put his mind to other things – Hagahahot Maimoniyot in the name of Maharam [of Rothenburg], And Agur writes that [it is not an interruption] because even when a person is in such places he must be careful to follow the laws of the Torah, and he must therefore be thinking of these laws even in such places. Both of these reasons require further investigation. As to the first reason – how is this any different from tfillin, where an outhouse constitutes an interruption… Similarly, the explanation o f Agur is not correct… and acting [according to halakha] is not learning [Torah]. Now Agur and Shulkhan Arukh in section 4 writes that one who thinks about Torah does not have to make the blessings – and this is consistent with his position here, for otherwise one would have to make Torah blessings before he went to the bathroom in the morning [since a person is observing Torah laws even there]. And so it would be before every mitzvah and every action [Torah blessings would need to be made first]. But we already wrote there that this is not correct [and one must make a blessing before thinking n Torah]. And when one is not intending to learn [but just observing halakha], a blessing is not required.
[11]” Some say etc.” – Beit Yosef already wrote that this position is astounding [i.e., does not seem to make sense].
[14] “Women etc.” – see Magen Avraham in the name of Agur. Their words however should be rejected from a number of perspectives. And behold the verse screams out, “You shall teach you sons” – and not your daughters. How then can a woman say “and You have commanded us… and given us”? Rather, the true explanation is based on Tosafot and the other poskim that women recite blessings on all time-bound mitzvot… And although we rule that [whoever teaches his daughter Torah it is] as if he teaches her nonsense,” this only relates to the Oral Torah, see YD 246:6

6. Hiddushei Ha’Griz al ha’Rambam, B’rakhot 11:16

והנה כבר הקשו אהא דנשים מברכות ברכת התורה, והא פטורות מת”ת, וביותר קשה לדעת הרמב”ם שפסק בפ”ג מהח’ ציצית דעל מצות שהנשים פטורות אינן רשאות לברך עליהן… ושמעתי מפי אאמו”ר הגאון החסיד זצוקללה”ה שאמר, דבבה”ת אין הברכה על קיום המצוה של ת”ת, רק דהוא דין בפ”ע דתורה בעי ברכה… א”כ אין זה דין ששייך להמצוה כלל, רק דתורה עצמה טעונה ברכה, ונשים פטורות רק מהמצוה של ת”ת, אבל אינן מופקעות מעצם המצוה של ת”ת, ולימודם הוי בכלל ת”ת, ושפיר יש להם לברך על לימודם, כיון דלא אתינן ע”ז מכח לתא דקיום המצוה כלל, ע”כ דבריו…Behold, the question has already been raised regarding Shulkhan Arukh’s ruling that women recite Birakt HaTorah – but [how can this be seeing that] they are exempt from learning Torah? And this is even more difficult according to Rambam’s position, who rules in Laws of Tzitzit chapter 3 that when it comes to mitzvot that women are exempt from, they are not permitted to recite the mitzvah blessing…
I heard from my sainted father, the Gaon and righteous one, z”l, who said that regarding Birkat HaTorah it is not a blessing over the mitzvot of learning Torah. Rather, it is a separate rule, that the Torah itself requires a blessing… Therefore, this has nothing to do with the mitzvah at all, rather that the Torah itself requires a blessing. And women are only exempt from the mitzvah of learning Torah, but they are not excluded from the very “object” of Torah learning, and their learning is in the category of talmud Torah, and it is appropriate that they recite a blessing over their Torah learning, since this is not about the fulfilment of the mitzvah.

7. Responsa Minhat Shlomo, 1:91

אגב ראיתי דהדר גאונו (הר’ צבי פסח פרנק) סובר בפשיטות דלגמ’ דידן אם אחד נמצא במצב שהוא אנוס על הברכה ואינו יכול בשום אופן לברך ברכת התורה דגם אסור לו ללמוד תורה משום דכמו שאסור ליהנות מהעוה”ז בלא ברכה כך אסור גם ללמוד תורה והברכה מעכבת דלמודו לא חשיב מצוה אלא עבירה, והוא חדוש גדול, שהרי לא מצינו שיאמרו חז”ל שאסור לעשות מצוה בלא ברכה כמו שאמרו לענין ברכת הנהנין ולמה יתבטל מלמוד תורה שהוא יותר חשוב מכל המצוות שבתורה בגלל זה שאינו יודע לברךI saw that your honored one (Rabbi Tzvi Pesach Frank) is of the opinion, that it is obvious that according to our Gemara, if a person finds himself in a situation where it is impossible for him to make the blessing, and there is no way at all that he can recite Birkat HaTorah, it is then also forbidden for him to learn Torah. For just as one cannot benefit from this world without a blessing, so it is forbidden to learn Torah without a blessing, and his learning would not be considered a mitzvah under such circumstances, but a sin. Now this is a highly innovative [and unprecedented] position, for we have never found that the Sages said that it is forbidden to do a mitzvah without making the blessing first, as they said in the case of blessings over food [that one could not eat without a blessing]. Now why should a person idle himself and prevent his own learning, which is more important than all the mitzvot in the Torah, because he does not know how to make the blessing.

8. Bavli, Berakhot 11b

אמר רב יהודה אמר שמואל: השכים לשנות, עד שלא קרא קריאת שמע צריך לברך, משקרא קריאת שמע אינו צריך לברך, שכבר נפטר באהבה רבה.
אמר רב הונא: למקרא – צריך לברך, ולמדרש – אינו צריך לברך; ורבי אלעזר אמר: למקרא ולמדרש – צריך לברך, למשנה – אינו צריך לברך; ורבי יוחנן אמר: אף למשנה נמי צריך לברך, [אבל לתלמוד אינו צריך לברך]. ורבא אמר: אף לתלמוד צריך (לחזור ולברך) [לברך]…
מאי מברך? אמר רב יהודה אמר שמואל: אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה. ורבי יוחנן מסיים בה הכי: הערב נא ה’ אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך, ברוך אתה ה’ המלמד תורה לעמו ישראל. ורב המנונא אמר: אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ברוך אתה ה’ נותן התורה. אמר רב המנונא: זו היא מעולה שבברכות. הלכך לימרינהו לכולהו.
Rav Yehudah said in the name of Shmuel: If one rose early to study [the Torah] before he had recited the Shema, he must say a blessing [over the study]. But if he had already recited the Shema, he need not say a blessing, because he has already become exempt by saying “With abounding love.”
R. Huna said: For the reading of Scripture it is necessary to say a blessing, but for the study of the Midrash no blessing is required. R. Eleazar, however, says that for both Scripture and Midrash a blessing is required, but not for the Mishnah . R. Yochanan says that for the Mishnah also a blessing is required, [but not for the Talmud]. Rava said: For the Talmud also it is necessary to say a blessing…
What blessing is said [before the study of the Torah]? — Rav Yehudah said in the name of Shmuel: “[Blessed art Thou . . . ] who has sanctified us by Thy commandments, and commanded us to study the Torah.” R. Yochanan used to conclude as follows: “Make pleasant, therefore, we beseech Thee, O Lord our God, the words of Thy Torah in our mouth and in the mouth of Thy people the house of Israel, so that we with our offspring and the offspring of Thy people the house of Israel may all know Thy name and study Thy Torah. Blessed art Thou, O Lord, who teaches Torah to Thy people Israel.” R. Hamnuna said: “[Blessed art Thou . . . ] who hast chosen us from all the nations and given us Thy Torah. Blessed art Thou, O Lord, who gives the Torah.” R. Hamnuna said: This is the finest of the blessings. Therefore let us say all of them.

9. Rashi, Berakhot 11b

אף לגמרא צריך לברך – שהוא עיקר התורה שממנו הוראה יוצאה, גמרא היינו סברת טעמי משנה, ותירוצי משניות הסותרות זו את זו, וחסורי מחסרא.Even for Gemara one must recite the blessing – for it is the essence of Torah, for halakhic instruction derives from there. “Gemara” is explaining the reasons of the Mishna, and reconciling mishnas which contradict one another, and filling in missing texts.

10. Rabbenu Yonah on Rif, Berakhot, 5b

רבי יוחנן אומר למשנה צריך לברך שבמשנה ג”כ מפרש הפסוקים ומשם לומד טעמי המצות אבל לתלמוד שהוא פירוש המשנה לא דאין צריך לברך על הפירוש ורבי אלעזר אומר דאפי’ לתלמוד צריך לברך שבתלמוד ג”כ מפרש עיקרי הפסוקים ומסקנא דאפי’ למדרש צריך לברך שבמדרש ג”כ לומד מהפסוקים מק”ו ומג”ש ומהמדות שהתורה נדרשת בהם:“Rabbi Yochanan says: for Mishnah one must make a blessing “ – because Mishna also explains the verses and it is from there that we learn the reasons of the mitzvot, but when it comes to Talmud, which is the commentary on the Mishna, one does not [make a blessing], for one does not have to make a blessing on a commentary. And Rabbi Eliezer says that even for Talmud one must make a blessing, for the Talmud also explains the essence of the verses. And the conclusion is that even for Midrash one must make a vlessing, for Midrash derives [laws] from the verses, through kal va’homer and gezeira shavah, and from the hermeneutical principles used for interpreting the Torah.