Today is May 22, 2024 / /

The Torah Learning Library of Yeshivat Chovevei Torah

מהו האינטרס בהלוואה?

by Rabbi Jacob Siegel (Posted on February 7, 2024)
Topics: Hebrew, Mishpatim, Sefer Shemot, Torah

Print Friendly, PDF & Email

https://pixabay.com/photos/don-money-call-finance-cash-3565700/

תורגם מאנגלית

To read this post in English, click here

זמן קצר אחרי יציאתם מהעבדות במצרים, בני ישראל עומדים יחד בהר סיני ומקבלים את התורה. הם מקבלים סדרה של עקרונות אתיים שהם הבסיס ליצירת חברה. בהמשך לקריאה לטפל בנזקקים שבחברה, אלמנות ויתומים, מציינת התורה בפרשת השבוע: ” אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ.”

נראה שהתורה לא רואה בגביית ריבית בפני עצמה כלא מוסרית, אלא רק שלא ראוי ששניים מ”עמך” יגבו ריבית איש מחברו. מדוע? מצד אחד, מה כל כך גרוע בגביית ריבית? מצד שני, אם זה דבר בעייתי אז למה בכלל לאפשר גביית ריבית מכל אדם?

ישנן שתי דרכים ראשיות להבין את האיסור: האחת רוחנית והשנייה פרקטית.

ברובד הרוחני, גביית ריבית מחבר קהילתי מרחיקה אותי מהאלוקי. הרכוש שלנו אינו באמת שלנו, הוא שייך לאלוקים. יש סיכוי נמוך שאשכח את המקור האלוקי של רכושי כאשר אני מטפח עץ שתלוי בגשמי שמיים ועד לתהליך הניסי שלו ללבלב ולצמוח. הרגע בו אני עלול לשכוח את המקור האלוקי של הרכוש שלי זה הרגע בו נדמה שהממון שלי יוצר עוד ממון בלי התערבות אלוקית.

ה’טורי זהב’, שכתב במאה ה17, מציין שמי שמלווה בריבית למרות האיסור, מצהיר בכך שהוא מבין טוב יותר מהאלוקים. הוא אומר לעצמו “אילו רק היה האלוקים יודע כמה אני יכול להרוויח…” אולי הוא אפילו מחשיב את עצמו צדיק: “אילו רק היה האלוקים יודע כמה הלוואה בריבית היתה יכולה לעזור לעני הזה.” ההצדקות המוטעות הללו שוחקות את יסודות האמונה המבססות את החזון היהודי על צדק כלכלי.

מהבחינה הזו האיסור על ריבית הוא מבחן רוחני. ואכן, ספרי ההלכה מציבים את גביית הריבית לצד עבירות כמו כפירה בעיקרי האמונה, הכחשת יציאת בני ישראל ממצרים ואפילו כפירה בה’.

בשולחן ערוך הלכות ריבית לא נמצאות בקובץ של החוקים הכלכליים (חושן משפט), אלא בקובץ של החוקים הרוחניים (יורה דעה), יחד עם שמירת כשרות ופרישה מעבודה זרה. זאת גם הסיבה שהיהדות לא מחלקת בין אחוזי ריבית שונים, והלוואה בשני אחוז ריבית אסורה בדיוק כמו הלוואה בחמישים אחוז ריבית.

ברובד השני,  אפשר כאמור להבין את איסור הריבית כנורמה חברתית פרקטית, כדרך לשמור על חוסן החברה. כאשר אנחנו שוקלים הלוואה שתעזור לנזקקים כדאי שנימנע מגביית ריבית, משום שזו תפגע ברווחת הנתמכים. ייתכן שזאת הסיבה שהאיסור שייך לחברי קהיליה אתם יש לנו אמנה חברתית. ולזרים (לא יהודים( איתם סביר להניח שעושים עסקאות שהן חד פעמיות, מותר להלוות בריבית.

דרכה של ריבית להתחיל בקטן, כמעט בלתי מורגשת ואז לגדול חיש מהר ולאיים על הקשרים החברתיים. ספר החינוך מציין שה’ רוצה בחברה מתפתחת ומתפקדת, ולכן “צוה להסיר מכשול מדרכם לבל יבלע האחד חיל חברו מבלי שירגיש בעצמו עד שימצא ביתו ריקן מכל טוב, כי כן דרכו של רבית וידוע הדבר, ומפני זה נקרא נשך.”

במילים אחרות, ריבית אינה רעה ובאמת לגיטימי לגבות ריבית מזרים. אולם, קהילה לא יכולה לתמוך בנזקקיה דרך הלוואות בריבית, לא יכולה להבטיח קשרים אנושיים אוהבים ונדיבים, ואינה יכולה להתקיים בעולמנו עם נורמה של ריבית.

במבט יהודי רחב יותר צדק כלכלי דורש מהמלווה, בעל הכוח, להימנע מניצול לרעה של כוחו. מי שרוצה להשקיע במהלך עסקי צריך לחלוק באופן הוגן גם בסכנות הכרוכות בו.

מורי הרב ייץ גרינברג אומר בהקשר זה, שמצד אחד “הגמרא, המסורת וההלכה, מקבלות את הרעיון של ‘התנהלות עסקית מקובלת’. בפועל, כפי ראינו בדרכים שונות הרצון להרוויח הוא לגיטימי והאינטרס האישי הוא לגיטימי. מצד שני “הרצון להרוויח לא צריך להיות אבסולוטי”. יותר מידי קל למלווה חזק לדרוש תנאים נצלניים ולכפות על הלווה להיות חשוף באופן בבלעדי לסכנת ההפסד. ולכן יש את המגבלה. יהי רצון שכולנו נקבל השראה מפרשת השבוע לפעול ליצירת עולם הוגן וצדק כלכלי בו אף אדם לא משתמש לרעה בכוחו הכלכלי ומנצל את האחר.