Today is April 15, 2024 / /

The Torah Learning Library of Yeshivat Chovevei Torah

נטילת סיכונים ביחסינו עם הקב”ה

by Rabbi Dani Passow (Posted on March 20, 2024)
Topics: Hebrew, Sefer Vayikra, Torah, Vayikra

Print Friendly, PDF & Email

https://pixabay.com/photos/hands-holding-hands-people-love-1885310/

תורגם על ידי אילה סינקלר

To read this post in English, click here

בספרו של ג’ונתן ספרן פור “Here I Am”, מתפתחת הסצנה הבאה בין ג’ייקוב גיבור הסיפור לאשתו יוליה. ג’ייקוב מספר:”בואי נעשה משהו מיוחד”, הצעתי חודש לפני יום הולדתה הארבעים של ג’וליה.

“משהו שונה מאיתנו. מסיבה. הפקה: להקה, משאית גלידה, קוסם”.

“קוסם?”

“או רקדנית פלמנקו.”

“לא,” היא אמרה. “זה הדבר האחרון שהייתי רוצה.”

“גם אם זה אחרון, זה עדיין ברשימה.”

היא צחקה, “זה מתוק מצידך לחשוב על זה. אבל בוא נעשה משהו פשוט.ארוחת ערב נחמדה בבית.”

ניסיתי לשכנעה מספר פעמים אבל היא הבהירה, בעוצמה הולכת וגוברת, שאינה

מעוניינת ב”עניין גדול”. וש”הדבר שאני הכי רוצה זה לאכול ארוחת ערב נחמדה ושקטה עם המשפחה שלי.”

הבנים ואני הכנו לה ארוחת בוקר במיטה באותו בוקר: וופלים טריים, ושייק פירות.

…[אכלנו] ארוחת צהריים באחד השולחנות החיצוניים של המסעדה היוונית האהובה עליה…

התחיל להחשיך כשהגענו הביתה,  בידינו חצי תריסר שקיות מצרכים לארוחת ערב.

ג’וליה ואני פרקנו את המצרכים במטבח. העיניים שלנו נפגשו, וראיתי שהיא בוכה. “מה העניין?” שאלתי.

“אתה תשנא אותי אם אספר לך.”

“אני בטוח שלא”.

“אתה תתעצבן מאוד.”

“אני די בטוח שיש הקפאת רוגז בימי הולדת”.

ואז, היא אמרה, כשבאמת נתנה לדמעות לעלות, “בעצם רציתי עניין גדול”.

“הנה,” אמרתי והגשתי לה קופסת אורצ’יט. “שימי את אלה במקום.”

“זו רמת האהדה שאתה יכול להגיע אליה? “

“שימי את הפסטה היומרנית במקום.”

“לא,” היא אמרה. “לא. היום, אני לא אעשה זאת”.

צחקתי.

“זה לא מצחיק,” היא אמרה ודפקה על השיש.

“זה כל כך מצחיק,” אמרתי.

היא שאפה, נפל לה אסימון והיא פתחה את דלת המזווה. משם נשפכו החוצה הבנים, הסבים, מארק וג’ניפר, דיוויד והאנה, סטיב ופטי. מישהו הדליק את המוזיקה וצליליו של סטיבי וונדר התנגנו, מישהו אחר שיחרר את הבלונים מהארון והם התחככו בנברשת וג’וליה הביטה בי”.

במערכת יחסים, בן זוג טוב יכול לדעת מה האחר עשוי להרגיש או להזדקק לו.

זה דורש לקיחת סיכונים. תארו לעצמכם, לרגע, לו ג’ייקוב היה טועה. חישבו כמה ג’וליה הייתה זועמת בהכנסה למסיבת הפתעה שהיא הצהירה מפורות שלא רוצה. אבל זה הסיכון שצריך לקחת במערכות יחסים.

למרות שזה נשמע מפתיע, זה נכון גם לגבי מערכת היחסים שלנו עם הקב”ה.

בפרשת ויקרא מתוודעים לאופן היסודי שמערכת היחסים עם ה’ נבנתה בעת העתיקה: הקרבנות. הקורבן הנפוץ ביותר שאדם מישראל הביא היה קורבנות החטאת והאשם. במרבית המקרים שהיהודי הממוצע לקח חלק בלב הפולחן זה היה בגלל שביצע טעות הלכתית.

למרות שעובדה זו עשויה להיראות מפתיעה, היא מעבירה מסר עמוק ובסיסי לגבי

איך התורה רואה את יחסינו עם אלוקים:

אנו אמנם שואפים לשלמות דתית, אבל אולי אנחנו לא תמיד אמורים להצליח בזה.

המדרש על קורבן חטאת לנשיא רומז לגישה זו.

אנו קוראים בפרשה “אֲשֶׁ֥ר נָשִׂ֖יא יֶֽחֱטָ֑א וְעָשָׂ֡ה אַחַ֣ת מִכָּל-מִצְו‍ֹת֩ אֱ-לֹהָ֜יו אֲשֶׁ֧ר לֹא־תֵֽעָשֶׂ֛ינָה בִּשְׁגָגָ֖ה וְאָשֵֽׁם: אֽוֹ־הוֹדַ֤ע אֵלָיו֙ חַטָּאת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָ֖א בָּ֑הּ וְהֵבִ֧יא אֶת-קָרְבָּנ֛וֹ שְׂעִ֥יר עִזִּ֖ים זָכָ֥ר תָּמִֽים:

התוספתא (בבא קמא פרק ז) מעירה על המילה “אשר” שלכאורה מיותרת

ומציינת שנועדה לציין אשרי – שמחה. “אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן חטאת שגגה על שגגתו”.

מדרש זה משבח מנהיג שיש לו את הענווה להודות בטעות. אבל ניתן גם לקרוא את המדרש כחגיגה של הדור שלמנהיגו יש את האומץ להודות שעשה טעויות מלכתחילה.

המערכת ההלכתית מורכבת ויש בה אפשרויות רבות וערכים מתחרים. בלתי אפשרי להיכנס לכל מצב בידיעה מה בדיוק הדרך ההלכתית הראויה במקרה זה. נכון שיש תחומי הלכה מסוימים

שדי פשוטים ואם נרצה בכך, נוכל לנסות לחיות חיים שנמנעים וממזערים את המקומות בהם דרך הפעולה לא ברורה. מנגד, ניתן לצאת אל הבלתי צפוי, בידיעה שהוודאות היחידה שיש לנו היא

שנעשה טעויות.

פרשת השבוע מציעה לנו לבחור בגישה האחרונה. האדם שאף פעם לא עושה טעות דתית כמעט ולא יביא קורבנות. למרות שהיה ניתן לחשוב שאדם עם רקורד כה נקי יהיה המודל הדתי, האמת היא שלא יהיו לו הזדמנויות להתקרב לה’ דרך הקורבנות. החטאת והאשם נועדו לספק לנו את הביטחון שאם נלך באי הוודאות נטעה, אך גם זה יוביל אותנו לה’.

“אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן חטאת”, אשרי הדור שכל אחד מחבריו מביא חטאת.