Today is May 25, 2024 / /

The Torah Learning Library of Yeshivat Chovevei Torah

אל מחוץ למחנה

by Rabbi Ilay Ofran (Posted on April 18, 2024)
Topics: Hebrew, Metzora, Sefer Vayikra, Torah

Print Friendly, PDF & Email

https://pixabay.com/photos/camp-camping-campsite-tent-2650359/

To read this post in English, click here

פרשת מצורע הינה אתגר דרשני קשה ומורכב. הפרשה עוסקת במחלות שונות המטמאות את הגוף ודורשות הליך ארוך של טהרה. מחלות אלו ברובן אינן מוכרות לנו כיום והדינים המפורטים בפרשה אינם נהוגים בעם ישראל זה מאות בשנים. עם כל זאת, תורתנו תורה נצחית היא ואם נעמיק נגלה מהרה מעט מלקחה של פרשתנו, שכאילו נכתב אך היום עבור דורנו.

בסוף פרשת תזריע קובעת התורה ביחס למצורע כי “מחוץ למחנה מושבו”. ציווי זה מורחב בראשית ספר במדבר לציווי לשלח מן המחנה “כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש”. קל להבין את ההיגיון שבשילוח הטמאים אל מחוץ למחנה. טומאה, כך קובעת התורה בפרשתנו, היא דבר מדבק. טומאת הזב או המצורע עשויה להתפשט ולטמא אנשים נוספים ולכן קיים הצורך להרחיק את הטמא מן המחנה עד שיטהר. הרחקה זו נעשית, כאמור, במטרה להגן על “טוהר המחנה”.

אך בפסוק אחד, המופיע בראשית פרשתנו, מלמדת אותנו התורה תובנה עמוקה ורבת משמעות בנוגע ליחס אל מי שנמצא מחוץ למחנה. על מנת לבדוק את מצב הנגע ולקבוע האם יכול המצורע להיטהר, מצווה התורה “ויצא הכהן אל מחוץ למחנה”. משמע, אחריותו של הכהן קיימת גם כלפי אלו הנמצאים מחוץ ל”מחננו”, ועליו להתאמץ ולכתת רגליו אליהם. ההנהגה הדתית והרוחנית אינה יכולה להסתפק בהקמת גדרות סביב המחנה והרחקת מי שאיננו “טהור”, אחריותה תלויה ועומדת גם כלפי אלו הנמצאים מחוץ למחנה.

זאת ועוד, יש לדייק בלשון התורה – הכהן אינו יוצא סתם “מחוץ למחנה” אלא יוצא הוא “אל מחוץ למחנה”. ייתורה של מילה “אל”, יוצר את הרושם שהתורה מתייחסת ל”מחוץ למחנה” כמקום מוגדר וספציפי שניתן ללכת אליו. רוצה לומר, מבחינת לשון הפסוקים, במילים “מחוץ למחנה” אין הכוונה ל”כל מקום שאיננו בתוך המחנה” אלא לשֵם מקום בו חיים אלו שהורחקו מהמחנה. דיוק זה מחזק אף הוא את הרושם שהתורה מרחיבה את אחריותה של החברה גם אל אלו הנמצאים מחוצה לה.

כאשר מתארת התורה את צרעת הבית, היא מטילה על הכהן את המשימה לבוא שוב ושוב אל הבית המנוגע, לראות את הנגע, להסגיר אותו ולאחר מכן לסייע בתהליך הטהרה שלו. מרגע שיזמין  המצורע את הכהן לבוא לביתו, יידרש הכהן להתאמץ פעם אחר פעם להיות זה שמגיע ובא אל הבית הנגוע. כהני ישראל אינם יכולים לשבת רגועים ובטוחים בהיכל הקודש, בשעה שבני הקהילה שלהם מתמודדים בצער עם מחלות קשות. ההנהגה הרוחנית מחוייבת לצאת מגדרה ולהגיע אל ביתו של האדם הפשוט וכך לסייע לו בתהליך הריפוי.

הגמרא במסכת ברכות, מספרת על רבן גמליאל ששימש כנשיא והגיע לביתו של ר’ יהושע כדי לפייס אותו לאחר שפגע בו בבית המדרש. כשראה את קירות ביתו השחורים של ר’ יהושע, אמר לו רבן גמליאל כי “מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה” (ברכות כח ע”א). ועל כך השיב לו ר’ יהושע בכעס ואכזבה – “אוי לו לדור שאתה פרנסו. שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם ניזונים”. הציפייה מהמנהיג הרוחני היא לפקוד את בתיהם של בני קהילתו, ולהכיר דרך כך את האתגרים והקשיים של חיי היומיום שלהם. המנהיג שנותר בבית המדרש ואינו מכיר את קשיי הפרנסה של הציבור, פסול מלהיות מנהיג.

על אף שכאמור, אין דיני נגעים נהוגים למעשה בימינו, נראה שמסר זה אקטואלי מתמיד. פרשת מצורע קוראת לנו בגאון להרחיב את מעגל האחריות שלנו גם כלפי אלו הנמצאים מחוץ למחנה, לשמוע את קריאתם של אלו המידפקים על שערי “מחננו” ולפתוח את דלתנו ואף את ליבנו אליהם. ברמז אוסיף, כי ייתכן ואחד המפתחות להובלת שינוי זה בימינו כרוך בהבנה כי בימינו אנו, אין להתייחס אל כל אדם המוצא עצמו מחוץ למחנה כאל זב או מצורע…