אומה אחת תחת אלוהים?

https://pixabay.com/photos/friends-friendship-together-6780743/

תורגם על ידי אילה סינקלר

To read this post in English, click here

האם היהודים יכולים להגיע למצב של אחדות? מדובר בשאלה רצינית. האם יש משהו שיכול לאחד את כל הקהילה היהודית? אנחנו חלוקים בדעתנו לגבי מנהגי הדת, לגבי פוליטיקה, סביב תיאולוגיה. אנחנו חלוקים על המאקרו ועל המיקרו. איזה רעיון או הרגשה יכולים לאחד אותנו? הדבר ידרוש נס.

לטענת הרב שמואל בורנשטיין (1855-1926, פולין) בספרו ה”שם משמואל” (אחרי מות, 1915), הנס הזה מחובר עמוקות לעם היהודי.

לאמירה המדהימה הזו יש מקור בפרשתנו. התורה, השבוע, מצמידה בין שני נושאים שהחיבור ביניהם נראה מפתיע. פרשת אחרי מות מתחילה בתיאור של טקס המקדש הדרמטי של יום כיפור. מיד לאחר מכן הוא מזכיר את איסור הבאת קורבנות מחוץ לבית המקדש או המשכן.

כיצד, שואל השם משמואל, שני הנושאים הללו קשורים?

הוא מביא כהסבר את תורת המגיד ממזריטש (ר’ דב בער ממזריטש, המאה ה-18. אוקראינה). המגיד מלמד שישנם דברים בעולם, שהם טבעיים ומופלאים בו זמנית. בית המקדש הוא כזה. המשנה (אבות ה, ה) מספרת לנו שהמתפללים עמדו צפופים בחצר בית המקדש (טבעי) אבל, איכשהו, עדיין היה מספיק מקום כדי בשביל שכולם יוכלו להשתטח הרצפה בזמן ההשתחוויה (פִּלאִי). גם יום כיפור הוא כזה. התאריך שלו תלוי בבית הדין שקובע את לוח השנה העברי (טבעי), אבל הוא נקרא גם שבת, יום שמעבר לטבע, יום מופלא.

השם משמואל טען שהמיזוג הזה של הטבעי והמופלא נכון גם לגבי עם ישראל. הוא כותב: “בא העניין בישראל נמי שיהיו שני הפכים בנושא אחד. היינו שאף היותם בגופים מחולקין כל אחד בפני עצמו, מ”מ הם כולם כאיש אחד ממש אף בגופין, וע”כ בשבילך היותם נמי גוף אחד ממש נאסרו הבמות שהם ענין שכל אחד הוא בפ”ע…”

במילים אחרות, היהודים הם כולם גוף אחד, במובן הכי פיזי שיש. מכיוון שכך הם לא יכולים להקריב קורבנות איפה שהם רוצים, וחייבים להביא אותם לאותו מקום!

הקביעה הזו של אחדות פיזית היא כל כך קיצונית שקשה להבין בדיוק למה מתכוון השם משמואל. אבל ברור שהוא מאמין שה”עמיות” של הלאום היהודי מתקיימת בו זמנית באופן טבעי בגופים נפרדים ובאורח פלא בגוף אחד של כולם יחד.

הידיעה שהשם משמואל מאמין שהאחדות היא היבט פיזי שלנו כעם, מעניקה לי את ההשראה לחשוב מחדש על אילו דברים יכולים לאחד אותנו באמת.

קחו בחשבון את סדר פסח. על פי מחקר Pew משנת 2021, שישה מתוך עשרה יהודים אמריקאים משתתפים בסדר פסח. הם עשויים להיות חכמים, הם עשויים להיות רשעים,

אבל הם באים. לא מדובר באמת אוניברסלית, אבל העובדה היא שרובנו מאוחדים בשמירת מסורת זו.

סדר פסח הוא עובדה מוצקה.

הנקודה הבאה של אחדות היא שאיפה. מדובר באחדות סביב חיבור לתורה. לא מדובר בקיום מצוות ואפילו לימוד קבוע, אלא חיבור: התחושה שהתורה היא לב ליבה של המורשת התרבותית שלנו. כל יהודי צריך גישה לתורה, בוודאי לתנ”ך, אבל גם לתורה שבעל פה, ולו רק כדי להתמודד עם הדברים שהם לא מאמינים בהם ודוחים. יהודים נוגעים בקולקטיב הלא מודע שלהם על ידי עיסוק בתורה.

ולבסוף יש את ארץ ישראל. לטוב ולרע, מדינת ישראל המודרנית לא מאחדת אותנו. עם זאת, אני מאמין, כי חיבור ודאגה לארץ המקור שלנו עשויה להיות משהו שנוכל להתאחד סביבו. ההיסטוריה שלנו מצביעה לנו אל הארץ. לא משנה מה דעתנו על הפוליטיקה הישראלית, כל הסיפורים שלנו מתחילים שם.

פסח הסתיים השבוע וכעת אנחנו מתחילים לצפות למתן תורה. בעודנו סופרים את השבועות עד לחג השבועות, בואו נפעל למימוש המופלא של אחדות העם היהודי. בואו נמצא דרך להנגיש תורה ליהודים המרגישים מנוכרים. בואו נפעל למתוח את האחדות שנהנינו ממנה בסדר פסח כדי להמשיך ולפתח קשרים עם יהודים השונים מאתנו. ומי יודע, אולי אם נעבוד מספיק קשה נוכל למצוא דרך להתאחד גם סביב ישראל. בואו נעביר את האחדות מתחום המופלא אל העולם הטבעי.