Today is June 13, 2024 / /

The Torah Learning Library of Yeshivat Chovevei Torah

אחריות קולקטיבית: במשבר ומעבר

by Rabbi Shmuel Hain (Posted on May 30, 2024)
Topics: Bechukotai, Hebrew, Sefer Vayikra, Torah

Print Friendly, PDF & Email

https://pixabay.com/photos/team-group-people-motivation-386673/

תורגם על ידי אילה סינקלר

To read this post in English, click here

באמצע פסוקי התוכחה האימתניים המופיעים בפרשת השבוע, חז”ל איתרו עיקרון הלכתי ותיאולוגי ליבתי.

וְכָשְׁל֧וּ אִישׁ־בְּאָחִ֛יו כְּמִפְּנֵי־חֶ֖רֶב וְרֹדֵ֣ף אָ֑יִן וְלֹא־תִֽהְיֶ֤ה לָכֶם֙ תְּקוּמָ֔ה לִפְנֵ֖י אֹֽיְבֵיכֶֽם׃ (ויקרא כ”ו:לז)

“וכשלו איש באחיו” – אינו אומר “איש באחיו” אלא בעוון אחיו; מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה.(ספרא אד לוק.)

לרעיון ש”כל ישראל ערבים זה בזה” יש מספר יישומים משמעותיים. הרעיון משמש כבסיס הלכתי לכך שאדם שכבר מילא את חובתו במצוות קריאה להוציא אחרים ידי חובה.

מדוע, מכל המקומות, בחרה המסורת הרבנית להשריש  את מושג הערבות ההדדית בכזה פסוק מפחיד? בוודאות היו חלופות מרוממות יותר. לדוגמה, חז”ל מציינים את השימוש בפועל “ויחן” בלשון יחיד כדי לתאר את תחושת האחדות במאהל בסיני (ראה רש”י, שמות י”ט, ב).

באיתור מקור האחריות הקולקטיבית באזהרה, הרבנים העבירו מסר עמוק. למעשה, מסר זה מקבל תהודה נוספת ככל שאנו ממשיכים לנווט את הטראומה של השביעי  באוקטובר והמלחמה בעזה.

מיד לאחר אירועי השביעי, הייתה לנו תחושה עמוקה של קישוריות עם אחינו ואחיותינו בישראל. הכאב שלהם היה הכאב שלנו; ההפסדים שלהם, ההפסדים שלנו. חז”ל ידעו את שמשבר וקטסטרופה מולידים רגשי ערבות טבעיים. הם מלמדים אותנו שברגעי אימה אמיתיים, אנו מרגישים תחושת אחריות עמוקה אחד לשני.

אבל ככל שהשבועות והחודשים חולפים, נהיה מאתגר יותר לשמור את אותן רגשות הקישוריות העזים. זהו האתגר המתמשך של ערבות, להמשיך להיות ערבים זה לזה אפילו כשאנו עשויים להרגיש פחות מחוברים, ולהמשיך להרגיש ככה גם אחרי האסון הראשוני.

פרשני התלמוד מפתחים שני הסברים שונים לאופן פעולת הערבות. ההשקפה הראשונה גורסת שמכיוון שכולנו ערבים זה לזה, אני יכול למלא ​​את המצווה הפרטית שלי רק כאשר כל ישראל יקיימו את אותה המצווה ההיא. כיון שמצוותך היא מצוותי, אי הגשמת המצווה מצידך היא חוסר ההגשמה שלי, ולכן אני יכול להוציא אותך ידי חובה.

הגישה השנייה לערבות מרמזת שהמצווה שלי כלל לא מושפעת מחוסר ההגשמה שלך. אנו שתי ישויות נפרדות ולכן סטטוס ביצוע המצוות שלך לא משפיע על הסטטוס שלי. במקום זאת, הקסם של ערבות הוא שבתור ערב שלך, אני מסוגל לגשר על הפער בין שלמות ההגשמה שלי לחוסר ההגשמה שלך. אני יכול לעזור לך למלא את המחויבות שלך, למרות שבאופן אישי ההתחייבות שלי כבר שוחררה במלואה.

הדגם השני של ערבות עשוי להיות אפילו יותר שאפתני מהראשון בכך שהוא מכיר ביושרה של כל פרט תוך כדי שהוא עדיין מאפשר לאדם אחד לסייע לאחר. דגם זה יכול לעזור ולהדריך אותנו בעודנו מנסים להישאר מחוברים זה לזה לאורך זמן. ייתכן שאנחנו לא מרגישים את הרגשת הקישוריות באותה עוצמה בכל עת, אבל יש לנו את היכולת ואפילו את האחריות להמשיך לראות את עצמנו כערבים לכלל העם היהודי.