Today is June 13, 2024 / /

The Torah Learning Library of Yeshivat Chovevei Torah

ישנם כל כך הרבה חגים בחודשים האלה! מה משמעותן?

by Rabbi Ysoscher Katz (Posted on June 6, 2024)
Topics: Bamidbar, Hebrew, Sefer Bamidbar, Torah

Print Friendly, PDF & Email

https://pixabay.com/photos/planner-plan-planning-to-do-3485976/

תורגם על ידי אילה סינקלר

To read this post in English, click here

חג השבועות מעבר לפינה והגיע הזמן להתחיל להתכונן אליו, גם מבחינה מעשית, וחשוב מכך, מבחינה רוחנית.

מבחינת לוח השנה, אנו נמצאים בתקופה צפופה עם חגים וימי זיכרון רבים. תוך חודשיים נציין חמישה מועדים בלוח השנה העברי: פסח, יום השואה, יום הזיכרון לחללי צה”ל,  יום העצמאות, ושבועות.

על אף שפסח ושבועות הם חגים מקראיים והאחרים הינם תוספות מודרניות,  ראוי לציין את צירוף המקרים ההיסטורי שייצר הרכב חגי ה”אביב”.

מה מלמדת אותנו סדרת הימים הללו?

ניתן לחלק את החגים לשלוש קטגוריות עוקבות: פסח, חגי האמצע ושבועות. הם נמצאים בדיאלוג ומשלימים אחד את השני מבחינה פילוסופית, כשכל אחד מייצג שלב אחר בבגרות שלנו כעם.

הסדר שלהם מתאים לדגם הדיאלקטיקה הקלאסית – תזה-אנטיתזה-סינתזה.

בפסח אנו חוגגים את גאולתנו ממצרים. מדובר בסיפור מובהק של חוסר אונים ותלות מוחלטת בה’. היינו בגלות, מדוכאים על ידי המצרים והיה צריך להציל אותנו. ה”תזה” של פסח היא שאנו חסרי אונים לחלוטין ויכולים להיוושע רק באמצעות התערבות אלוקית. תזה זו מייצגת את שלב הינקות של הנרטיב האמוני שלנו.

החגים הבאים הם ההפכים הקוטביים של המצב הזה, ה”אַנְטִיתֵזָה.” עידן השואה ובעקבותיו לידת מדינת היהודים היו תקופות בהם לא התכרבלנו ונהנו מטיפולו הישיר של ה’. ניתן לומר ששלב זה הוא מרדני ודוחה את התפיסה התיאולוגית הקלאסית. רבים בקהילה היהודית חשו שהשואה היא תקופה שבה הוזנחנו ע”י ה’ והיינו צריכים לדאוג לעצמנו. זהו שלב הנעורים הסורר בנרטיב האמונה של העם.

ולבסוף, חג השבועות, מסמל את ה”סינתזה”. הוא מנוגד לנטישה הרדיקלית שהורגשה במהלך השואה ומציג רעיון מתוקן של מערכת היחסים שלנו עם ה’. כמו בפסח, אנחנו שוב חוגגים את מערכת היחסים שלנו עם ה’, אבל אופי הקשר השתנה.

פסח מייצג מודל היררכי. אנחנו בעמדת נחיתות, נזקקים ומיואשים וה’ מתערב כדי לעזור לנו. חג השבועות משקף פרדיגמה אחרת. בחג השבועות אנו חוגגים את קבלת התורה. מערכת היחסים שלנו עם ה’ המתקיימת דרך התורה היא מערכת יחסים אופקית ולא אנכית. בהר סיני נכנסנו לברית עם ה’ המבוססת על תלות הדדית. הוא זקוק לכך שנגשים מצוותיו כמו שאנו זקוקים לו שיקיים את הבטחותיו והתחייבויותיו כלפינו.

החגים הללו משקפים את המסלול הדתי האידיאלי. בהתחלה, אנחנו רוצים מערכת יחסים היררכית, בה ה’ דואג לצרכינו, תפילותינו נענות ואנו תמיד מוגנים. ככל שאנו מתבגרים ומתחילים להבין שזה לא תמיד המקרה, אנו עלולים להרגיש מרומים ומאוכזבים. אנו נאלצים “להמשיך לבד”. ואז, כשאנו מתבגרים, אנו מגבשים עמדה המכילה את מורכבות הקשר עם הקב“ה. אנו מקווים שעם הזמן נבין את הקשר האופקי יותר, שהוא מבוסס על הדדיות ולא על תלות. כעת לא רק אלוקים דורש מאיתנו. כמו שאברהם דרש צדק מה’ בסיפור חורבן סדום, כך גם לנו יש ציפיות.

מקבץ החגים שאנו חוגגים כעת מסמל את המסלול הזה. הֵם משמשים כמודלים לסוגים השונים של מערכות היחסים הקיימות עם ה’ כדי שנוכל לשלב אותם בחיינו.