Today is July 19, 2024 / /

The Torah Learning Library of Yeshivat Chovevei Torah

מנהיגות וייצוג

by Rabbi Michael Gordan (Posted on June 26, 2024)
Topics: Hebrew, Sefer Bamidbar, Shelach, Torah

Print Friendly, PDF & Email

https://pixabay.com/photos/chess-board-game-chessboard-4794265/

תורגם על ידי אילה סינקלר

To read this post in English, click here

פרשת “שלח לך” מכילה מעט מצוות. מתוך שתי מצוות העשה הנמצאות בפרשה, הראשונה היא מצוות הפרשת חלה. התורה מציגה את המצווה עם הביטוי “בבואכם אל-הארץ״. הספרי, פירוש רבני מוקדם על ספרי במדבר ודברים, מציין כי בעוד מצוות מסוימות קשורות בכניסה לארץ ישראל, הביטוי כאן שונה מהביטוי האופייני במקומות אחרים בתנ”ך, שבו ניתן להשתמש במילים “כי תבואו אל הארץ”. לכאורה מדובר באותו נושא אך המילים קצת שונות. על סמך הבדל זה רבי ישמעאל קבע שחיוב נטילת חלה, חלה ולא צריך להמתין עד לכיבוש הארץ וחלוקתו בין השבטים. לדעת רבי ישמעאל, הרגע של הגעת העם היהודי לארץ יכול להתממש גם על ידי כניסתם של כמה מרגלים לארץ, והיא תהיה תקפה עבור כל העם היהודי.

לא מדובר בהשקפה אוניברסלית, ועצם הדיון משקף סוגיה העולה במהלך ספר במדבר – מי מייצג את העם היהודי? בפרשה הבאה קורח מציב את השאלה בצורה בוטה. אך השאלה עולה בפרשת שלח לך בסיפור המרגלים. אופן בחירת המרגלים משקפת צורת שלטון מלמעלה ללמטה. משה בוחר את המרכלים  אנו רואים ממשל מלמעלה למטה באופן שבו נבחרים המרגלים ובשליחותם שהוקצה. משה בוחר ומשגר את המרגלים לישראל, מכיוון שפרקטית אי אפשר לשלוח את כל העם לרגל. הקבוצה לא נבחרת על בסיס כישורי הריגול שלהם אלא נועדה לייצג את כל אחד מהשבטים שביחד מרכיבים את האומה שלנו. למרות שה’ הבטיח את הארץ לעם ישראל, נראה שהאישור של כלל העם נדרש כדי לתקף את ההבטחה.

כאשר המרגלים חוזרים, אנו עדים לאמביוולנטיות שלהם אל מול האחריות המנהיגותית שלהם באופן הגשת הדיווח לעם. לו היה הדו”ח שלהם מוגש למעין ועדה נבחרת – נשיאי השבטים או שבעים הזקנים, המרגלים היו יכולים לדון בצורה חופשית ולתכנן את האסטרטגיה שבה ידווחו את ממצאיהם לעם כולו. במקום זאת, נראה שגם משה וגם המרגלים מתייחסים ברצינות לתפקידיהם הייצוגיים, ולכן המרגלים מדווחים ישירות לעם, ללא תיווך של משה רבנו. תוצאות הדיווח הרות אסון שכן רוב המרגלים לא רק משמיצים את ארץ ישראל אלא גם מפעילים על העם מניפולציות במטרה להניא אותם מלהיכנס לארץ.

היה ניתן לפרש את סיפור המרגלים הוכחה לחולשות הדמוקרטיה והמחשבה שחכמת ההמונים תוביל לתוצאה הטובה ביותר. עם זאת, הסיפור גם מהווה הוכחה לחולשת התנהגות האליטות. שנים-עשר האנשים שנבחרו לרגל היו ראשי בני ישראל. עם זאת, 83% מהם ניסו למנוע מעמם להיכנס לארץ. אם קיים לקח בסיפור הזה, הוא שלא תמיד ניתן לסמוך על מנהיגים שיגיעו למסקנות נכונות, ושספקנות בריאה לגבי מסקנות המנהיגים תמיד מועילה. בכך שמשה בחר בדמויות בולטות הוא דווקא הקל על הטעיית העם בכללותו. מעמד המרגלים העניק להתנגדויות הציבוריות שלהם לכיבוש הארץ משקל רב.

הפרשה מסתיימת במצוות ציצית. רש”י מקשר בין לשון פרשת ציצית האסור לתור אחר עינינו בין לשון פרשת המרגלים שגם שם השתמשו בפועל ”לתור”. בעיני גם מצוות ציצית וגם חובת הפרשת חלה מלמדות משהו קצת שונה. הרוב המכריע של עם ישראל לא ראה את הארץ בעצמו והולך שולל על ידי דו”ח המרגלים. מצוות ציצית וחלה מזכירות לנו מידי יום, דרך דברים המשפיעים על צרכינו הבסיסיים ביותר, מזון וביגוד, שהקדושה וההתמסרות למצוות תלויות בהתנהגות שלנו. בעזרת תפיסה זו נוכל להעריך בצורה מדויקת יותר את מנהיגינו ולקבוע מתי הם באמת מייצגים אותנו ומתי צריך לערער על שיקול דעתם. מדובר ביכולת החיונית לכל קהילה מתפקדת מתקופת המקרא ועד ימינו.