אל תשחק אותי טיפש!

https://www.rawpixel.com/image/5908290/image-public-domain-hand-person

תורגם על ידי אילה סינקלר

To read this post in English, click here

מקריאת הפשט של סיפור בלעם, נראה שבלעם אדם בעל קליטה מאוד איטית, אך בתור בן אדם ניתן למחול לו. בלעם נענה לבקשת בלק, מלך מואב, לקלל את עם ישראל, תוך יידוע בלק ושרי מואב שמסוגל להגיד רק את מה שה’ מורה לו לומר. הוא מנסה לקלל את האומה הפעמיים, ובכל פעם נותן ברכה במקום. בפעם השלישית הוא מבין את כוונת ה’ ומברך את עם ישראל מרצונו החופשי.

אולם, מקריאת התיאורים על בלעם בסנהדרין ק”ו מצטיירת תמונה שונה לחלוטין. לבלעם היה פוטנציאל להיות נביא אך עקב התנהגותו לא זכה לכך. הגמרא מתוארת אותו כאוהב דם ורמאי, שעם ישראל הוציא להורג באמצעות כל סוגי ארבע מיטות בית דין בו זמנית. הפיתוי החצוף של הנסיכה המדינית בסוף פרשה זו, שמוביל בסופו של דבר למגפה בקרב בני ישראל, נחשב לרעיון של בלעם כשהבין שקללותיו לא עמדו ביעד.

אז מה היה החטא החמור של בלעם? האם מדובר רק בניסיונו לקלל את אבותינו? על מנת למצוא תשובה, נחזור לנקודה שבה שרי מואב פנו אליו לראשונה. בלעם התלבט עם ה’ על בקשת מואב וקיבל ממנו תשובה חד משמעית: “לא תלך עמהם לא תאר את העם כי ברוך הוא”.

ואכן, בלעם מסרב לבקשת שרי מואב. אך לאחר שהם שולחים משלחת שנייה ומכובדת יותר הוא שואל את ה’ מחדש. כאשר ה’ מאשר לו ללכת בפעם השנייה האמירה שלו היא: “אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם, ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה”.

במילים אחרות, בלעם מקבל את מצוות בלק ביודעו שדיבורו מוגבל למה שה’ מצווה עליו, ושה’ כבר אמר שהעם היהודי יבורך. הרמב”ן מציין שבעוד בלעם הרחיק את שליחי בלק בבוקר שאחרי שיחתו הראשונה עם ה’, כאשר מתעורר בבוקר אחרי השיחה השנייה הוא הולך מבלי לומר דבר. שתיקה זו נועדה להצביע על הסכמה. הרמב”ן מרשיע את בלעם בכך שלא יידע את מנהיגי מואב במגבלות שהוטלו עליו. מנקודת מבטם, הוא פשוט “שינה את דעתו” ועכשיו מסכים להיענות לכלל בקשותיהם. חוסר המעשה של בלעם ושתיקתו הטעו את שרי מואב וגרמו להם להאמין שהוא הולך לקלל את האומה.

יתרה מכך, גם כאשר בלעם פונה ומשוחח עם השליחים או עם בלק על מגבלות כוחו, הדבר היחיד שהוא חושף הוא שהוא יהיה מוגבל לדברי ה’ בלבד את השליחים, וכן בכל זמן אחר שהוא כן מתייחס למגבלות הכוחות שלו עם בלק, הוא רק משתף שאלוהים אמר לא או שעליו לומר כל מה שאלוהים אומר לו. בלעם מודע לחלוטין לזה שה’ לא יאפשר לו לקלל את עם ישראל, אך הוא לא חושף מידע זה. החטא המוסרי הגדול של בלעם היא היתממות זו. הוא מוליך אותם שולל מתוך מודעות מלאה.

המקרה הקלאסי של הונאה מסוג זה מובא במסכת בבא מציעא כאשר אדם נכנס לחנות ומשקף עניין אמיתי בביצוע רכישה, למשל באמצעות מדידת בגדים או שאילת שאלות מפורטות על סחורה מסוימת, למרות שאין לו כל כוונה לקנות בחנות.

יצירת תקוות השווא למכירה בעיני הסוחר מהווה גניבה מסוימת. חז”ל משתמשים במונח הונאה שמיושם גם על ביצוע מכירה במכיר שמעל לשווי השוק. השימוש הכפול במילה הונאה מציעה שגם יצירת תקוות שווא מהווה סוג של רמאות. עלינו להיות כנים וישרים בכלל האינטראקציות שלנו, ולא להטעות אף אחד לאורך הדרך.

האם אנחנו מצליחים להיות כנים במערכות היחסים הקרובות ביותר שלנו? כשהילדים שלי מבקשים ממני

משהו ואני יודע שתשובתי היא לא, האם אני אומר להם לא ברור או שאני מורח אותם ואומר “נראה” כדי להימנע מלהיות נושא חדשות רעות? לרוב קל יותר לדחות את העימות, אבל בטווח הרחוק זה פוגע בקשר.

בלעם בחר בדרך ההונאה – גם עם בני בריתו. הוא רימה אותם בתקווה שברגע האמת יוכל לעזור להם, אך כתוצאה מחוסר כנות זו אכזבתם רק העמיקה. על ידי הכנות עם סביבתנו נוכל להימנע ממלכוד זה ולתקשר אמת, גם אם היא קשה.