חסכו את המוט

https://pixabay.com/photos/stone-big-nature-rock-summer-2715446/

תורגם על ידי אילה סינקלר

To read this post in English, click here

מדוע נאסרה כניסת משה ואהרון לארץ ישראל? מה היה כה חמור בפגיעה בסלע?

הקב”ה אמר למשה מפורשות לקחת את המטה שלו איתו כשהוא הולך לדבר עם הסלע (במדבר כ, ח). בכל התורה קיימים רק שלושה מקומות נוספים שה’ מורה למשה לקחת את מטהו: בסנה הבוער (שמות ד,יז), לפני הפיכת הנילוס לדם (שמות ז, טו), ולפני שהכה את סלע הצור כדי להפיק ממנו מים (שמות יז, ה). בכל שלושת המקרים, המטה משמש ליזימת הנס שאחריו. ליד הסנה הבוער ה’ אומר: וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת, קַח זֶה.

גם במקרה של הנילוס וגם במקרה של הסלע הראשון, הנס יוצא אל הפועל באמצעות הכאת משהו.

כך גם לגבי מכת כינים (שמות ח,יג).

הלשון של ה’ כשמודיע למשה ואהרן על עונשם לא מעיד על כך שה’ מוטרד מהמכה. ה’ אומר (במדבר כ, יב):

יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ את הקהל אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַתִּי לָהֶֽם

במילים אחרות, ה’ התעצבן על כך שמשה ואהרן לא קדשו את שם ה‘ כשהוציאו את המים. המילה “האמנתם” יכולה להיתרגם הן כאמון והן כנאמנות. הבעיה היא לא שמשה ואהרון לא צייתו לה’, אלא שהם לא הצליחו לקדש את שמו בזמן קריטי.

זו משתלבת יפה עם קביעתו של רבינו חננאל (המאה ה-11,צפון אפריקה) כפי שהובאה על ידי הרמב”ן (במדבר כ”ח, ס”ו חטא משה):

“החטא הוא אמרם: נוציא לכם מים, וראוי שיאמרו: יוציא י״י לכם מים”.

החטא היה בכך שמשה ואהרון אמרו שהם יוציאו לעם מים ולא הקב”ה.

לפי פירוש זה הבעיה אינה בעשייתם אלא בדיבורם. כאשר משה ואהרן אוספים את העם על הסלע הם מכריזים: “שִׁמְעוּ־נָא֙ הַמֹּרִ֔ים הֲמִן־הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם”, תקשיבו מורדים, אנחנו נביא לכם את המים. הם היו צריכים להגיד שה’ יביא להם מים. העובדה שמשה ואהרן מיקמו את עצמם במרכז הנס אפילו כאירוע חד פעמי מספיקה בשביל לייצר סביבם פולחן אישיות.

מנהיגים שמציבים את עצמם במרכז עלולים לייצר דפוסי התעללות שונים ומסיבה זו, ה’ אוסר אפילו על משה ואהרן, שניים מהמנהיגים הצנועים ביותר, להיכנס לארץ, המקום בו הדת הקבועה של העם היהודי תתמסד. למשה, מותר להמשיך להוביל את עם ישראל במדבר, למרות שלא עושה עוד ניסים.

התורה לעולם לא מציגה דמויות ללא תקלות. לרוב אנו רואים את זה כדבר מעצים המלמד אותנו שלמרות הטעויות שלנו, לכולנו יש פוטנציאל לגדלות. בנוסף, היא דוחקת אותנו להיות אנשים סלחים. אם הגדולים מבינינו, משה ואהרון, היו נתונים לתקלות, איך ניתן לצפות מאנשים רגילים לא ליפול?

פרשת חוקת מזכירה לנו שיש כמה דפוסי התנהגות בקרב מנהיגים שאין מקום להכיל, גם אם מדובר בהתנהגויות מקריות! גם אם הן קורות רק פעם אחת. אין מקום להתנהגות דורסנית וניסיונות לבסס כתות אישיות. יש להרחיק מתפקידם מנהיגים שמתנהגים כך.אז והיום, הנהגת העם היהודי, שייכת רק לה‘. ¹

[1] התרגומים תומכים בטענה שהעונש הוא בהלימה להכאה בסלע, בניגוד לנטען כאן. אני מביא אותם רק כדי לציין את שימושם בפירוש השורש האמנתם כנאמנות.