לראות גם בחושך: שבת חזון – למצוא את החזון שלך

https://pixabay.com/photos/forest-trees-sunlight-dark-forests-6364913/

תורגם על ידי אילה סינקלר

To read this post in English, click here

השבוע אנו קוראים את פרשת דברים החופפת להפטרה השלישית של שלושת “הפטרות הפורענות”. חכמינו (שולחן ערוך, אורח חיים 428,8, על סמך הפסיקתא) הנהיג כי בכל אחד מהשבתות בשלושת השבועות שבין י”ז בתמוז ל-ט’ באב (המכונות בין המצרים או “שלושת השבועות“), אנו קוראים הפטרה המדברת על תוכחה ועל הפורענות המתקרבת של חורבן בית המקדש. השבת הזו, שבת חזון, חלה תמיד בשבת שלפני תשעה באב, ונותנת את הטון ליום האבל החגיגי.

השם שבת חזון בא מדברי הפתיחה של ההפטרה, כאשר ישעיהו מעביר את החזון שקיבל מה’, ונוזף בעם היושב ביהודה ובירושלים שהם פנו מה’. ישעיהו מדבר במונחים קשים מאוד, משווה את העם היהודי לזונה, שבוגדת בה’. מדובר בחזון עגום שמתאים לקריאה ממש לפני תשעה באב, כאשר החזון הטרגי של חורבן וגלות הפך למציאות בגלל שהיהודים לא שינו את דרכיהם. ההפטרה הזו עוזבת את הקורא עם תחושה נואשת, בעודו נזכר באובדן הגדול של בית המקדש והמציאות העגומה של הגלות.

אולם רבי לוי יצחק מברדיצ’ב (ראה ליקוטי שיחות כרך כ”ט עמ’ יח) מציע קריאה אחרת להפטרת השבוע. הוא מציע ששבת חזון נקראת כך לא בגלל חזון הפורענות של ישעיהו אלא בגלל שבשבת זו, ממש לפני תשעה באב, כל אדם זוכה לחזון של בית המקדש השלישי.

כיצד נוכל להבין גישה זו?

לפני שלושה שבועות, בפרשת פנחס, קראנו את הפטרת הפורענות הראשונה. ההפטרה לקוחה מירמיהו פרק א’ ומתארת ​​כיצד ה’ מראה לירמיהו ענף שקד ושואל אותו מה הוא רואה. כשירמיהו מזהה את הענף בצורה הנכונה ה’ אומר לו “הטבת לראות”. רד”ק (ירמיהו א, יא), מוטרד משאלה זו. רד”ק מתרץ שה’ הראה לירמיהו ענף חשוף. מה שהיה מדהים בתגובת ירמיהו הייתה היכולת לראות דבר שעוד לא קיים.

אפשר להציע שלמרות שכל שלוש ההפטרות מדברות במפורש על החורבן והגלות המתקרבים, ההפטרה הזו נותנת לנו את הטון ומאתגרת אותנו למצוא חזון גאולה בתוך ההיעדר של תקווה שנמצא בשלושת השבועות.

הנתיבות שלום (מאמרים על בין המצרים – משמות האבלות 3, עמ’ 293) כותב יפה על תקופת שלושת השבועות. הוא מתבסס על תהליך השתילה באומרו: “הכלל הידוע בזריעה: כדי להצמיח צריך גרעין הזרע להירקב לגמרי עד שלא תישאר בו כי אם קוסטא החיותא ואז הוא מתחיל להצמיח מחדש…היינו שהחשך הזה אין תכליתו חשכות, אלא הוא העדר שתכליתו גדל, שמנו מתחיל בנין”.

כדי שדבר חדש יצמח הדבר הישן חייב להירקב לחלוטין.

כלומר, מטרת החורבן והחושך הינה להכין את השטח לדבר החדש שיצמח וייבנה.

אין זה פסול שחזון בית המקדש השלישי יגיע דווקא בשיאה של השבת שבה אנו קוראים את חזון ההרס. דרך ההרס אנו מסוגלים להתחיל לחפש סימנים לבנייה מחדש. בתוך האובדן הגדול ביותר, הריק הגדול ביותר, טמון הפוטנציאל לצמיחה הגדולה ביותר, הלידה מחדש המשמעותית ביותר. אולי שלוש ההפטרות הללו נבחרו לא רק בגלל שהן עוסקות בהרס אלא על מנת לאתגר ולעודד אותנו לחשוף את הגאולה בתוך החורבן הזה.

אנו נמצאים כעת בזמנים אפלים, לא רק בגלל זכירת חורבן בית המקדש. כולנו יודעים היטב שזו הייתה שנה מאתגרת לעם היהודי בארץ ובחו”ל.

אולי נוכל ללמוד מהפטרת השבוע ומהשתיים שקדמו לה, להצליח לאתגר את עצמנו ולראות חזון בתוך ההיעדר ולראות את האור בתוך החושך.

התלמוד (ירושלמי יומא א,א) קובע שבכל דור ודור שבית המקדש לא נבנה בו מחדש, כאילו חרב בדור זה. בזמן שאנחנו עדיין לא יכולים להתחיל לבנות את בית המקדש החדש, כל אחד מאיתנו יכול ליצור חזון ולנסות להפוך אותו למציאות, וביחד החזונות האלה יביאו אותנו למציאות של גאולה. אין נוסחת קסם שתביא את כולנו לגאולה, אבל אנחנו חייבים שיהיה לנו חזון המראה לנו איפה אנחנו שואפים להיות.

בואו כולנו נפעל לפיתוח חזון של מה שיכול להיות – חזון של שלום, של בנייה מחדש. מי ייתן וכולנו נתחייב להפוך את החזון שלנו למציאות, ושנזכה לראות את החזון הזה מתגשם במהירות בימינו. ששבת זו לא תהיה שבת של חזון חורבן וחושך אלא חזון המכניס את האור הגדול של הגאולה.