עקב

תורגם על ידי אילה סינקלר

To read this post in English, click here

קריאת פרשת עקב פרק ​​ט’ פסוקים ד’-ו’, מזכירה לי בדיחה יהודית ישנה. הבדיחה היא כזו: הרב גולדברג, שמעולם לא הכיר את ג’ייק, עורך לו הלוויה. “מישהו יכול בבקשה להגיד משהו נחמד על ג’ייק?” מבקש הרב. בקשתו נענית בשתיקה. הוא חוזר על הבקשה, ושוב נענה בשקט. הוא חוזר על בקשתו בפעם השלישית, בהתחננות נאותה בפני הנאספים. לבסוף, מישהו בספסל האחורי של בית הכנסת צועק:”אחיו היה גרוע יותר”.

בפסוק ד’ משה אומר לעם ישראל: “אַל־תֹּאמַ֣ר בִּלְבָבְךָ֗ בַּהֲדֹ֣ף ה’ אלוקיך אֹתָ֥ם   מִלְּפָנֶ֘יךָ֮ לֵאמֹר֒ בְּצִדְקָתִי֙ הֱבִיא֣נִי ה’ לָרֶ֖שֶׁת אֶת הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑אֱת ובהיות ה’ מוֹרִישָׁ֥ם מִפָּנֶֽיךָ.

עם ישראל לא יכול לחשוב שהם נעלים על הכנענים מבחינה מוסרית, ולכן הם יורשים את הארץ.

כדי לחדד את הנקודה משה מרחיב: “לֹ֣א בְצִדְקָתְךָ֗ וּבְיֹ֙שֶׁר֙ לְבָ֣בְךָ֔ אַתָּ֥ה בָּ֖א לָרֶ֣שֶׁת אֶת-אַרְצָ֑ם כִּ֞י ברשעת הגויים האלה ה’ אֱלֹקיךָ֙ מוֹרִישָׁ֣ם מִפָּנֶ֔יךָ וּלְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת-הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע ה’ לַאֲבֹתֶֽיךָ לְחֳרָה. ה’ מוריש לעם ישראל את הארת בגלל רישעת הכנענים ובגלל ההבטחה שהקים לאבותינו.

משה חוזר על עובדה חשובה אך מייאשת זו בפעם השלישית: וְיָדַעְתָּ֗ כִּ֠י לֹ֤א בצִדְקָֽתְךָ֙ ה’ אֱ֠לֹהֶ֠יךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֜ אֶת הָאָ֧רץ הַטּוֹבָ֛ה הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּהּ כי עַם קשה עורף אתה.

רש”י קובע ששתי האמירות היו נכונות: עם ישראל לא היה צדיק ובנוסף הכנענים היו מרושעים. למרות היעדר סגולה מוסרית בצד עם ישראל, הם הופיעו כמנצחים בכיבוש הארץ, בגלל שה’ נשבע לאבותיהם הקדמונים שכך יהיה. הרמב”ן קובע שרק ​​הדור המדבר היה דור לא צדיק, לאור המרידות הרבות שלהם נגד ה’, ולא עם ישראל כולו. לפי זה דברי התוכחה של משה הם נקודתיים בלבד. הרמב”ן מביא דברים ז, ח כהוכחה לאהבת ה’ לבני ישראל:

כִּי֩ מֵאַֽהֲבַ֨ת ה’ אֶתְכֶ֗ם וּמִשּׁמְר֤וֹ אֶת־הַשְּׁבֻעָה֙ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם הוֹצִ֧יא ה’ אֶתְכֶ֖ם בְּיָ֣ד חֲזָקָ֑ה וַֽיִּפְדְּךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים מִיַּ֖ד פַּרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָֽיִם׃

מצד אחד ה’ הכריז על אהבתו לבני ישראל, ומצד שני הוא גוער בהם על חוסר צדקתם בנקודת זמן קריטית בהיסטוריה – כשהם עומדים להיכנס לארץ המובטחת ולסכן את חייהם בלחימה עם הכנענים.

נסו לדמיין, להבדיל, את גנרל דווייט אייזנהאואר מדבר עם כוחות בעלות הברית לפני הנחיתה בחופי נורמנדי ואומר: “אני מאמין שתנצחו לא בגלל עליונותכם המוסרית, אלא בגלל הבוגדנות המוסרית הגדולה יותר של הנאצים”. זוהי לא בדיוק שיחת מוטיבציה מרוממת.

האם היה כל כך גרוע שבני ישראל היו נכנסים לקרבות בכנען מתוך מחשבה שהם עדיפים מבחינה אתית על הכנענים ושירושת הארץ אינה רק מימוש הבטחה אלוהית לאבותיהם אלא גם מוצדקת מבחינה מוסרית? אני חושב שהתשובה עשויה להיות בפסוק ו’:

“וְיָדַעְתָּ֗ כִּ֠י לֹ֤א בְצִדְקָֽתְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱ֠לֹהֶ֠יךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֜ אֶת־הָאָ֧רֶץ הטובה הזאת לרשתה כי עם קשה עורף אתה”

מה המשמעות של עם קשה עורף?

פירוש קשה עורף הוא עקשן, מורד, לא מוכן להודות בטעויות שעשה. הרמב”ן מסביר את זה בדברים ט”ז: וּמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת ערְלַ֣ת לְבַבְכֶ֑ם וְערְפְּכֶ֔ם לֹ֥א תַקְשׁ֖וּ עֽוֹד׃

אנשים נוקשים לא מקבלים פקודות מממונים עליהם, ולעיתים יסרבו אפילו לפקודות אלוהיות, כך שבוודאי לא יקשיבו למפקדים בקרב. אם רוצים שבני ישראל ינצחו בקרב, יש לטפל בפגם הקטלני הזה לפני כניסתם לכנען והשתתפותם בקרבות. משה מתייחס לפער שקיים באופים העיקש של בני ישראל על ידי חזרה על זה שהם לא יכולים לחשוב על עצמם כצדיקים, מכיוון שאם ייכנסו לארץ כנען בתור צבא בעל ביטחון עצמי מופרז, צדקני ויהיר, הם נידונים לתבוסה. רק אם יצייתו לפקודות מפקדיהם וישמרו על חוקי התורה הם ינצחו בקרבות והבטחת ה’ לאבותיהם תתממש.