מהפרה להתרה: כיצד החזירו חכמים את ביטולי הנדרים

https://pixabay.com/photos/pinky-swear-friendship-gesture-329329/

תורגם על ידי אילה סינקלר

To read this post in English, click here

השבוע, פרשיות מטות-מסעי המפורסמות מציגות לנו את דמותה של אישה הנודרת נדר ואת ההגבלות הפטריארכליות החלות על נדריה. ברור מיד שהיקף המגבלות הללו מוגבל גם הוא.  הזכות של אביה אם צעירה ובעלה לאחר מכן הוא לבטל את הנדר רק ביום שהם שומעים עליו. בנוסף, אם נדר של אישה התקבל על ידי אביה (שתיקה כקבלה) ולאחר מכן האישה נישאת, בעלה יכול לבטל את הנדר רק כאשר שומע עליו לראשונה.

הנדרים של אלמנה או גרושה נראים בלתי פגיעים. בפסוקי הפרשה מתבהר שה’ חס על אישה שנדרה נדר שבוטל על ידי בעלה. חכמים (ראו משנה נדרים י”א, א) מבהירים היטב שהבעל יכול לבטל רק נדרים ש”פוגעים בנפש “, נדרים הכרוכים בעינויי נפש. הגמרא (נדרים 79ב) מוסיפה קטגוריה נוספת של נדרים הניתנים לביטול – נדרים שבינו לבינה. גם אז הבעל יכול לבטל רק את ההיבט המשפיע עליו ישירות.  ספרי במדבר 155 טוען שאותם התנאים חלים גם על אב המבטל את נדר ביתו הקטינה.

קריאה מעמיקה של מסכת נדרים חושפת שהאב והבעל הוגבלו אפילו יותר בהיקף הסמכות שלהם, בהתבסס  על הבנת החכמים את פרשת מטות. חז”ל מספקים פתרון מקיף יותר – ובעיני טוב יותר – של שחרור גברים ונשים כאחד מנדריהם. הם מייסדים את מוסד התרת הנדרים שמבטא לשונית את השחרור של אנשים מנדריהם מבלי שהורסים אותם באגרסיביות (במקום מנגנון הפרה). ההבדל העיקרי הוא שבהתרת הנדרים חכמים עושים לאנשים להשתחרר מנדריהם באמצעים רציונליים שמוצאים פתח לכך שישוחררו מהנדר. למשל, במסכת נדרים כא ע”ב – כב ע”א מסופר על מקרה של אם שנישלה את בתה באמצעות נדר. לאחר מכן היא התייעצה עם חז”ל כדי לנסות להשיג דרך לבטל את המחויבות הקיצונית הזה. כדי למצוא פתח אפשרי חז”ל שואלים אותה: “האם בעת יצירת הנדר חשבת על מה השכנים יגידו על בתך?” “האם לא יהיה ברור להם שהם יחשבו שהיא כנראה עשתה דברים חמורים מאוד אם בחרת לנשל אותה?” האם מודה שלא, ושלא הבינה את ההשלכות המזיקות נדריה החפוזים וחז”ל יתירו לה את הנדר.

מדוע חז”ל הקלו ופנו להתרת נדרים בעוד, בעוד שהתורה מציינת רק אופציה של הפרת נדרים?

בואו ניקח צעד אחורה ונתעמק במשמעות של נדרים. נדרים הם התחייבויות מחייבת הנעשית באמצעים פולחניים. אדם יכול לקבל על עצמיו נדר המונע ממנו הפקת כל תועל מאדם או חפץ מסוימים באמצעות הפיכת הדרים האלה לקדוש. התרגום הטוב ביותר של קודש בהקשר זה הוא “נפרד, מרוחק מעצמו”. עם זאת, בעוד קורבן בדרך כלל מציין אובייקט שאנחנו מתרחקים ממנו במטרה להתקרב לה’ ואילו הנדר יוצר הפרדה בינינו לבין אחרים שמייצר מתח, מריבות ותסכול. הנדר תוקע טריז בין בעלים ונשים, אבות ובנות, וכן הלאה. בגלל ההלשכות הקיצוניות של הנדר ובגלל האלימות הסמלית שלו (שכן הנדר כרוך במניעת מגע או הנאה מעצמנו או מאחרים בצורה שלא מוצדקת על פי התורה), חז”ל יצרו את הפנייה להתרת הנדר, במיוחד כשמודבר בהצלת יחסים בין אישיים., את הפנייה לביטול נדרים, במיוחד כשמדובר בהצלת מערכת יחסים. בעוד הפרת הנדרים מצד הבעל או האב נראים שרירותיים לחלוטין ומסתמכים על ההנחה הפטרנליסטית שהם יודעים טוב יותר איזה נדרים כדאי לנדור, התרת הנדרים מציגה רציונליות והתבוננות פנימה בעת היפטרות מהנדר. בהתרת נדרים מניחים שנשים וגברים כאחד טועים ומקבלים החלטות בלהט הרגע העלולים להשפיע לרעה על קרוביהם. משהו בהתרת נדרים גורם לי לחשוב על טיפול. חכמים מנחים את הנודר לבחון את ההשלכות המכוונות והבלתי מכוונות של מעשיו. רק מערכה שמעריכה הבנה עצמית על פני התערבות חיצונית יכולה לקחת אותנו ממעמד של ילדים הזקוקים לנזיפה (כמו במקרים רבים שאירעו לבנ”י במדבר) למעמד בוגר ואחראי יותר של עם קדוש.