נשיאה בנטל המנהיגות

https://pixabay.com/photos/farmer-load-rural-agricultural-4373374/

תורגם על ידי אילה סינקלר

To read this post in English, click here

כפי שכתבה אלינור רוזוולט: “אין זה הוגן לבקש מאחרים את מה שאתה לא מוכן לעשות בעצמך.”

בפרשה יש מצווה ייחודית המשקפת את הערך הזה: “לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם – הקם תקים עמו” (דברים כ”ב:ד). מצווה זו, יחד עם מצווה דומה שמוזכרת קודם בתורה, שמחייבת לסייע לבהמת רעך הקורעת תחת משקלה (שמות כ”ג:ה), מגלמות את הרעיון של סיוע בפריקה וטעינה.

מצווה זו פונה לשני אנשים: לבעל הבהמה ולמי שמתבונן מהצד. כפי שהמשנה מציינת (בבא מציעא ל”ב ע”א), לבעל החיה אין זכות לשבת בצד בזמן שפעולת ההצלה מתבצעת על ידי עובר אורח. המילה “עמו” בפסוק מדגישה את העבודה המשותפת הנדרשת, של בעל הבהמה ושל מי שמסייע לו.

דעה אחת בתלמוד טוענת שמצווה זו מהווה את הבסיס לאיסור “צער בעלי חיים”. פרשנים מאוחרים מרחיבים את המשמעות של המצווה לצורות סיוע נוספות. הרב יחיאל מיכל אפשטיין (ליטא, המאה ה-19) כתב שבחברות שבהן העבירו סחורות בעגלות ולא על גבי בעלי חיים, ציווי הפריקה והטעינה חל גם במקרים בהם העגלה נתקעת בבוץ, מאבדת גלגל או נשברת. גם אז עובר אורח נדרש לעצור ולסייע:

“כאשר נשבר אופן מהעגלה או היד שהאופן מתגלגל בו, מחויב לסייע ולתקן בכל מה שאפשר, וללוותו מעט, שיראה שהעגלה הולכת יפה…” (ערוך השולחן חו”מ רעב:ח).

הרב יחזקאל מקוזמיר (תלמיד החוזה מלובלין, ראשית המאה ה-19) מוסיף נדבך מעניין, כשהוא מציין שמצוות הסיוע לאחר כוללת עזרה בכל תחום, כולל שירה (!) כך הוא כותב:

“גם כשמנגן אדם צריכים לעזור לו… שבעת שחברו נחלש וחברו מסייעו ומנגן, מקיים בזה מצוות פריקה שפורק מעליו המשא. וגם לפעמים שוכח הניגון וע”י חברו נזכר ומקיים מצוות טעינה, דהיינו שנטען מחדש כדי שיוכל לנגן לאחר מכן. ולכן, כל מי שיודע לנגן צריך להיזהר בזה” (נחמד מזהב, פרשת תצא).

הציווי בפרשה דורש מאיתנו להיות מודעים למקומות ותחומים בהם אחרים זקוקים לעזרתנו, ולחשוב כיצד נוכל לסייע להם בעזרת הכישורים והידע שלנו. זו תמצית המנהיגות, והיא דורשת אומץ. זהו המעשה הנכון.

בביקורו האחרון בקהילתנו במונטריאול, שי דוידאי, פרופסור מקולומביה ואקטיביסט, שיתף אותנו בתובנה על מנהיגות בהתייחס לקבוצה של פוליטיקאים פדרליים. הוא הבחין בין פוליטיקאי לבין מנהיג: “אתה פוליטיקאי כשאתה מתמודד לתפקיד, אך מרגע שאתה נבחר, עליך להיות מנהיג.” הבעיה, לדבריו, היא שרבים נותרים פוליטיקאים כל הקריירה שלהם, פועלים כל הזמן למען הבחירות הבאות, ומנסים לפייס את בסיס התמיכה שלהם. הם חוששים מלטפל בסוגיות חברתיות בוערות, או להקל על מי שהכי זקוק לעזרה – מתוך חשש שזה יפגע בפופולריות שלהם.

לעומתם, מנהיג – ואזרח טוב – מזהה כשאדם או קהילה נושאים נטל כבד מדי או שנפלו וצריכים עזרה. אמנם מי שנזקק לעזרה לא יכול להסתמך רק על אחרים, אך באותו הזמן, אי אפשר לצפות ממנו לעמוד לבד.

(נוסף בעריכה:

הציטוט של אלינור רוזוולט הוא מהטור שלה “חיי” ב-15 ביוני 1946. ההקשר שבו נאמר מתייחס לפתיחת הגבולות לפליטים יהודים לאחר השואה: “אני רואה שמר לה גווארדיה מפציר בנו לשנות את חוקי ההגירה שלנו ולקחת פנימה חלק מהעקורים מאירופה. אם פלסטין לא תפתח אפילו ל-100,000 יהודים, אני חושבת שעלינו לקחת את ההובלה בפתיחת גבולותינו לקבוצת אנשים שסבלו יותר מכל קבוצה אחרת. עם זאת, יש רבים נוספים, שלמרות כל המאמצים שנעשו כדי לגרום להם לחזור למדינות מוצאם, יצטרכו ללכת למדינות אחרות. ושוב, אני חושבת שמוטלת עלינו חובה להוביל בנשיאת חלקנו באחריות זו. לא הוגן לבקש מאחרים את מה שאתה לא מוכן לעשות בעצמך.“