להתכוון מתוך המתח

https://pixabay.com/illustrations/tug-of-war-power-teamwork-men-rope-1013740/

תורגם על ידי אילה סינקלר

To read this post in English, click here

לפני מספר שנים העברתי באלול שיעור ב-YCT שבו יישמתי את העקרונות ההתנהגותיים של חזרה בתשובה. למרבה האירוניה, מעולם לא אימצתי אף אחד מהעקרונות הללו. אינני מלקה את עצמי בגומייה כשאני מדבר לשון הרע, וגם לא מתגמל את עצמי בשוקולד כשאני נמנע מרכילות. הידיעה כיצד לבצע שינוי אינה מבטיחה שאהיה מוכן לבצע את הצעדים הנדרשים. אני מתכוון להשתנות, מבטיח לעצמי ולה’ שאעשה זאת, אך לעיתים רחוקות אני נוקט בצעדים פרקטיים שיובילו אותי ליעד הנכסף.

למרבה הפלא, בפרשת ניצבים נראה שנדרש מאיתנו רק הכוונה לשינוי. חז”ל מקשרים את הפסוק הבא למצוות תשובה:

“וְשַׁבְתָּ עַד-ה’ אֱלֹקיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ וְשָׁב ה’ אֱלֹקיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה’ אֱלֹקיךָ שָׁמָּה” (דברים ל, ב-ג).

לאחר ענישה מקיפה (כפי שמתואר בדברים כ”ח, ט”ו-מ”ח), נדרש מהיהודים לשוב אל ה’. איך יעשו זאת? על ידי שמיעה בקול ה’. הביטוי הזה לרוב מתפרש כציות, מה שמוביל לחשיבה שאולי כן נדרש שינוי התנהגותי. עם זאת, לאחר שהתורה מתארת את הגאולה, היא ממשיכה ואומרת:

“וּמָל ה’ אֱלֹקיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת-ה’ אֱלֹקיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ… וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה’, וְעָשִׂיתָ אֶת-כָּל-מִצְוֹתָיו” (דברים ל, ו-ח).

כחלק מתהליך התשובה, הקב”ה ימול את ליבנו, ובסופו של דבר נקיים את המצוות. עולה מכאן שהשמיעה בקול ה’ היא תנאי לתשובה, ולאו דווקא קיום המצוות.

הרבנים מביאים מדרש על קין והבל התומך בהצעה זו: “כיון שיצא פגע בו אדם הראשון. אמר לו: מה נעשה בדינך? אמר לו: עשיתי תשובה ופירשתי. כיון ששמע אדם הראשון כך, התחיל טופח על פניו ואמר: כל כך היא כוחה של התשובה ולא הייתי יודע” (ויקרא רבא י’, ה’).

במדרש זה, קין עדיין לא מבצע פעולה אקטיבית של תשובה, אך נראה שהביטוי המילולי שלו נחשב כתהליך תשובה. איך ייתכן שמעשה התשובה כל כך קל?

ראו לדוגמה את ברכת “חונן הדעת”, הברכה הרביעית בתפילת שמונה-עשרה, שמטרידה אותי לפעמים. התלמוד (ברכות כ”ט ע”א, מגילה י”ז ע”ב) אומר שבברכה זו אנו מבקשים עזרה להבחין בין טוב לרע. אבל יש לי סוד – אני יודע בעצמי להבחין בין טוב לרע. יש לי קול פנימי קטן בראש שאומר לי מה נכון, גם אם לרוב אני מתעלם ממנו. אם כך, על מה אני מתפלל בברכה הזו? מה הטעם ביכולת להבחין בין טוב לרע אם לעיתים קרובות אני בוחר במודע את הדבר הלא נכון?

שלמה המלך הציב את הסטנדרט של בקשת חכמה אלוקית כשהוא ביקש:”לֵב שֹׁמֵעַ… לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע” (מלכים א’, ג, ט).

כשאני מגיע לברכת “חונן הדעת”, אני חושב על האדם שהכי עצבן אותי לאחרונה. אני מנסה להבין אותו ומבקש עזרה בכך. כאן נכנסת התשובה! ככל שאני מתמקד יותר בהבנת האחר, כך אני הופך רגוע יותר, וקל לי יותר לבקש סליחה ממי שצריך. הקדשת זמן יומיומית כדי להבין אחרים מקלה עליי את תהליך התשובה. החזרה הקבועה בתפילה על הכוונות הללו הופכת אותן לפשוטות יותר ונוכחות במחשבות שלי.

תשובה אינה רגע בודד. היא כוונה הניזונה מתזכורות יומיות רבות במהלך התפילה. ייתכן שאיני מוכן עדיין לאמץ תשובה יזומה, אבל אני משתמש בהרגלים שלי, במיוחד בתפילה, כדי לחזק את הכוונה שלי לשנות, ולאפשר לתודעה הזו לייצר בי תשובה.