Tefillah in Sign Language (Hebrew)

בתשובה זו נבקש להראות כי אף שההנחה והפסיקה הרווחת היא שחרשים צריכים להתפלל בדיבור פה, הדבר אינו רצוי מבחינה הלכתית אם הוא בא על חשבון הכוונה, וכי עדיף שיתפללו בשפת הסימנים. בחלק הראשון נבסס מסקנה זו באמצעות חמישה מהלכים ועיונים עיקריים:א. מרכזיות הכוונה בתפילה ושחוסר כוונה עלול למנוע יציאה ידי חובה.

ב. שכדי לאפשר כוונה ולהגבירה, יש מקום להקל בדינים אחרים בהלכות תפילה ואף לדחותם. ג. שכאשר הדיבור אינו אפשרי או קשה, הרהור )מחשבה( יכול להיחשב כדיבור.

ד. שבתפילה, יש סברה חזקה לומר שדיבור ממש אינו הכרחי, אלא העיקר הוא הבעת המחשבות כלפי חוץ – או שהבעה זו עצמה נחשבת לדיבור.

ה. לבסוף, נעלה את האפשרות ששפת הסימנים עצמה תיחשב לשפה ולצורת דיבור לכל מצוות התלויות בדיבור – נושא שראוי להרחבה ולעיון נפרד.

בחלק השני נעסוק בשאלת נוסח התפילה לחרש – נראה שכאשר המתפלל משתמש בשפת הסימנים, כמו בכל שפה אחרת – אין הכרח בתרגום מילולי מדויק ונעסוק בהיתר לערוך התאמות בהתאם למיצאותו.

שאלה:

אני חרש, ולעיתים קרובות אני מתמודד עם אתגרים ממשיים כשזה מגיע לתפילה – במיוחד תפילה בציבור.

רבות מהדרכים המוצעות כיום מרגישות זרות לחוויית החיים שלי. לבקש ממני להתפלל בדיבור פה

ובעברית, ולהפיק צלילים שאיני שומע – זו דרישה מתישה, ולעיתים גם מרחיקה.

תפילת העמידה לבדה אורכת עבורי עשרים דקות ואף יותר, כשאני מנסה להגות כל מילה בפה. מדובר

במאמץ עצום – פיזית ונפשית. להכיל את הדרישה הזו שלוש פעמים ביום, כל יום – זו ציפייה בלתי אפשרית.

רבים מהחרשים שאני מכיר ממעטים להתפלל ולבסוף נוטשים את התפילה לגמרי. נוסף על כך, הקולות שאני מפיק אינם נשלטים תמיד, ולעיתים גורמים לאי־נחת לסובבי השומעים – מה שמוביל אותי להימנע

מלהתפלל בציבור ולהעדיף להתפלל ביחידות. אבל מעבר לכך זו פשוט אינה השפה שלי. עבורי, תפילה בעברית היא לא רק קשה טכנית – היא זרה. זו אינה השפה שבה אני חושב, מתקשר, או פונה לקב״ה.

לכן אני שואל: איך אמור אדם חרש להתפלל, הלכה למעשה? האם ההלכה מצפה ממני לומר את המילים בפה, למרות שהדבר קשה ומתיש? מה מקומה של שפת הסימנים, שפת האם שלי, בתפילה היהודית? האם מותר לי להתפלל בשפת הסימנים? ואם כן – איך בעצם עושים את זה? האם אני אמור לסמן מילה־במילה את נוסח התפילה כמו שהוא בעברית, או שמספיק שאעביר את התוכן העיקרי בשפה שלי, גם בלי לתרגם כל מילה? רציתי לשאול גם על הפסוק הפותח את תפילת העמידה: “א-דני ׂשפתי תפתח ופי יגיד תהילתך.” כחרש, במשך שנים הבנתי את הפסוק הזה כבקשה לרפואה – שהקב״ה יפתח את אוזניי ושפתי כדי שאוכל להתפלל כמו כולם. אך לאחר שהשלמתי עם חרשותי, הרגשתי שהפסוק חדל לדבר אליי – והפסקתי לאומרו. כיצד אדם חרש אמור להתייחס לפסוק הזה? האם עליי לומר אותו למרות אי-הנוחות?

א. אופן ודרך התפילה לחרשים

.1 פתיחה והצגת השאלה

תשובה:

לשואל היקר, שלום וברכה,

תודה על שאלתך הכנה והנוגעת ללב. אכן רבים מפוסקי הדורות האחרונים הכריעו שיש לראות בחרשים בני דעת גמורים וחייבים במצוות1 וכן דעתנו הלכה למעשה. אלא ששאלת הדרך בה יקיימו מצוות בפועל ויהיו חלק מקהל ה,’ ובפרט בכל הנוגע למצוות התלויות בדיבור כתפילה, לא נדונה כל צורכה. לפנינו אם כן שתי אפשרויות, האם עליך:

)א( לבטא בשפתיך את נוסח התפילה בלשון הקודש, או )ב( להתפלל בשפת הסימנים?

2 . ההנהגה המקובלת והקשיים בה

והנה, כבר כתב בשו״ת אגרות משה )אורח חיים חלק ה,’ סימן מ״ט:ג:(

אין לחרשים לברך דרך סימנים בידיהם, אלא ישתדלו להוציא הברכות בשפתיהם כפי

יכולתם. ורק כאשר אין באפשרותם לדבר כלל, עדיף שיעשו סימנים בידיהם מאשר יחשבו את הברכות והתפילות במחשבתם בלבד.

וכך אכן רווחת ההוראה למעשה, ורוב החרשים המתפללים משתדלים לעשות זאת במסירות יתירה, ובפרט בתפילת העמידה, שהיא עיקר התפילה.

אלא שכפי שציינת, הדבר כרוך במאמץ גדול, המקשה על השתלבות בתפילת הציבור ומלווה לא פעם

בתחושת זרות וניכור מעולמה של תפילה. תחושות ניכור וקושי אלו אינן שוליות כלל – יש להן משקל הלכתי

של ממש, בעיקר בכל הנוגע לכוונה, שהיא יסוד מרכזי ומעיקרי התפילה, כפי שנבאר להלן. שכן, עצם

היגיעה המרובה הכרוכה בהגיית המילים עלולה לפגום בכוונה, ואם כן – אין הצער שווה בנזק המלך ויצא שכרו בהפסדו ויש להטיל ספק אם יוצאים כך ידי חובה.

בנוסף לכך, כפי שהעידו בפנינו חרשים ומתורגמנים לשפת הסימנים עמם שוחחנו, ישנם פערים משמעותיים בין העברית הכתובה – ולמעשה בין כל שפה מדוברת – לבין שפת הסימנים. פערים אלו גורמים לא פעם לכך שגם חרשים השולטים בעברית ברמה גבוהה, מתקשים להבין את נוסח התפילה לאשורו, ואמירתו אינה אלא כחזרה על לחש או שפת סתרים סתומה – רצף ארוך וחסר פשר של מילים.

.1 שו״ת דברי חיים חלק ב,’ אבן העזר סימן ע״ב-ע״ג, שו״ת שבט סופר אבן העזר סימן כ״א, שו״ת מהרש״ם חלק ב’ סימן ק״מ, שו״ת היכל יצחק חלק ב’ אבן העזר סימן מ״ז, )וראה עוד על זה בספרו שנה עמ’ 125 ואילך וראה גם בכתבי הגרי”י ווינברג א:א( שו”ת מהרא”ש סימן י״ד, שו”ת מנחת שלמה סימן ל״ד ובמאמרו ב’מוריה,’ אלול תשמ”ב עמוד מ״ה והילך וכתב שם שגם הרב אלישיב הסכים שדינו כפיקח והובא בקובץ תשובות סימן י.’ שו”ת כגסת יחזקאל חלק א’ סימן ל״ט-מ״ב וכן הסכים עמו הרב זלמן נחמיה גולדברג וראה עוד