Matanot La’Evyonim: It’s Not Always About You.

באתי בזה עד״ש אם נותנין קודם פורים מעות לאחד לחלק בפורים אם יוצאין בזה מצות מתנות לאביונים, ואם נכון לעשות כן.

הנה לפענ״ד לכתחילה אינו נכון לעשות כן רק שהוא בעצמו יחלק בפורים אם קודם התפילה כמ״ש ביסוד ושורש העבודה, או אחר קריאת המגילה כי עפ״י כוונות צריך להיות המתנות לאביונים אחר קריאת המגילה של היום דוקא, ועי’ בכף החיים סי’ תרצ״ד אות ח’, וע״כ אלו שיודעים לכוין בודאי אינו כדאי לשלוח ע״י שליח קודם פורים, כדי שיגיע ביום פורים ליד האביון, ואפילו אלו שאינן יודעין לכוין, עכ״ז מקשרים עצמם ועושים על דעתם של צדיקי הדור שיודעים לכוין, אבל עיקר מצות מתנות לאביונים בודאי יצא אם נתן קודם פורים ע״י שליח שיבא לידי האביון ביום פורים גופא [והא דכתב בערוך השלחן באות ב’ וחייב ליתן דוקא בפורים עצמו אבל קודם פורים אפילו נתן מפורש על פורים אינו מועיל דזהו חובת היום דוקא, ע״ש, היינו אם קיבל העני קודם פורים, אבל אם קיבל העני בפורים אה״נ שיצא.] דהבעל המאור כתב דלא יתן לעניים קודם פורים דלמא אכלי להו קודם פורים, מובא במג״א סי’ תרצ״ד סק״א ומשמע בפשוט אבל אם נותן ע״י שליח שיבא לידי העני ביום פורים גופא יצא ידי מצות מתנות לאביונים ובמחצה״ש שם כתב שמנהג העולם ליתן קודם פורים, אף דמצותו של מתנות לאביונים דוקא ביום פורים, ומתרץ דעכ”פ נותן שתי מתנות לאביונים גם ביום פורים, וגם יש הרבה עניים החוזרים על הפתחים בפורים, דמשמע מדבריו שצריך לקיים נתינת המתנות לאביונים דוקא בפורים, ובאמת הפרמ״ג שם תמה על בעל המאור למה להו הטעם דשמא יאכל וקודם פורים תיפוק להו דכתיב עם משלוח מנות, ומשלוח מנות הוא דוקא ביום ולא בלילה, ולא קודם, ויש עוד להקשות הלא אמרו סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא מ״ט ימי משתה ושמחה כתיב וא״כ ג״כ הא דכתיב ומשלוח מנות ומתנות לאביונים ג״כ נימא כן, רק כיון דכתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה, כוונתם במלת לעשות, שצריכין לגרום שגם אחרים יעשו ימי משתה ושמחה וא״כ עני שאין לו צריכין לשלוח לו מקודם פורים כדי שיוכל לבשל ולערוך לעצמו משתה ושמחה, וכיון דאם מאחרין לו המתנה לא יוכל לבשל ולערוך לעצמו ולזה מתנות לאביונים לא יכול להיות דומה למשלוח מנות, ושפיר כתב הפרמ״ג דסברא הוא ליתן לעני קודם שיכין לפורים ומ״ה אפשר רשאי ליתן בתענית אסתר וכל שכן בליל י״ד לולא דילמא אכלי להו, זהו אפשר טעמא דבעל המאור ועש״ה בפרמ״ג, ובספר יסוד ושורש העבודה כתב באמת להדר בקיום המצוה מתנות לאביונים קודם התפלה בכדי שיוכל האביון להכין לו צרכי סעודה עש”ה, בשער שנים עשר פ”ו.

באשל אברהם גליון ש״ע מביא בשם ספר יד אהרן דמי ששלח מנות למדה״י והגיע לשם בפורים יצא בו, אף בעת ששלחו מביתו עדיין לא הגיע זמנו, דהכל תלוי בשמחת המקבל, עש״ה. באמת לכאורה מלשון הש״ע לא משמע כן דכתב בסי’ תרצ״ד סעי’ ד’ במקום שאין עניים יכול לעכב מעות פורים שלו לעצמו ונותנם במקום שירצה, עכ״ל, והיינו בודאי קאי גם על אלו מעות מתנות לאביונים שרצה ליתן, ולא אמרינן שצריך לעשות תחבולות ולשלוח קודם פורים לעיר שיש עניים וכעת מצאתי בברכ״י שם שכתב פשט כן ומשמע שהעיקר תלוי בעת הפרשה ולא בזמן הקבלה, וצ״ע, עכ״פ הרבה אחרונים ס״ל שתלוי בזמן קבלה, אם העני מקבל בפורים יצא אפילו הנתינה היה עוד קודם הפורים ובפרט שיש לצרף שיטת הרמב״ם בפירוש המשניות פ״א מ״ג בסופו, שמתנות לאביונים אם נתן בי״א או בי״ב וי״ ג יצא, ובפרט אם נתן ע״י שליח כיון שאם רוצה לחזור יכול לחזור, הוי כמו שנותן בפורים גופא וע״כ בודאי יצא ידי חובתו מצות דברי קבלה מתנות לאביונים, וע’ בשו״ת מהרי״א אסאד או״ח סי ר”צ.

גם על שאלתו השניה באיש שיש לו חוב אצל עני ואביון, ובפורים מחל לו החוב אם יצא עי״ז המצוה של מתנות לאביונים, דהלא המקדש במלוה אינה מקודשת מטעם דמלוה להוצאה ניתנה וע״כ לא חשובה נתינה עכשיו, וא״כ ה״נ לא נתן כעת כלום, כיון דהוי כבר ברשות האביון, או דילמא יש לומר דכיון דמכל מקום שמחה יש לו להעני שנמחל לו החוב ונפטר מחוב, ואפשר שיש לחלק מכאן לקדושין, דשם בקדושין כתיב כי יקח, וצריך דוקא נתינה של איש לאשה, וכיון שמלוה להוצאה ניתנה לא חשובה נתינה וע״כ אינה מקודשת, אבל לפימ״ש לעיל בשם האחרונים שכאן במתנות לאביונים העיקר תלוי במקבל המתנה, כמ״ש היד אהרן הנ״ל וכ״כ בשו״ת בית שערים או״ח סי’ שפ״א, ולא תלו אם נותנים דוקא בפורים רק שקיבלן בפורים, וכיון שתלוי בשמחת המקבל הלא יש להמקבל היינו להלוה שמחה בזה שנמחל לו החוב. שוב מצאתי שאלה זו בשו״ת תשורת ש״י ח״א סי’ מ’ ורוצה מקודם להביא ראיה שאינו יוצא מהריא״ז המובא במג״א סי’ תרפ״ח סק״ה, ואח״כ דחה הראי’ אבל לא מסיק הלכה ברורה בז, וצ״ע.

אגב, אי יש חיוב שגם בניו הקטנים יקיימו מתנות לאביונים במצות עשה מדברי קבלה זו, בספר יסוד ושורש העבודה כתב שהחיוב על כל איש ואשה לחנך בניו הקטנים כמו בשאר כל המצות וכ״כ בסידור בית יעקב מהיעב״ץ באות כ’ באשל אברהם מבאטשוטש זצ״ל כתב שהקטנים שהגיעו לחינוך מחנכים אותם במצות משלוח מנות אבל אינן חוששין במתנות לאביונים עש״ה וע’ בפרמ״ג, ונלפע״ד שתלוי במחלוקת הב״ח המובא בטו״ז סי’ תרצ״ד סק״א (אי גם עני חייב במתנות לאביונים) שס״ל שגם עני חייב, והפר״ח שם ס״ל שעני פטור ממצות מתנות לאביונים, אם נימא שגם עני חייב וא״כ יש חיוב גם על קטנים לחנך במצוה זו כמו בשאר מצות, משא״כ אם נימא כהפר״ח שס״ל שעני פטור ממתנות לאביונים וא״כ אין חיוב לחנך לקטנים במצות מתנות לאביונים, כיון דגם אם יהי’ גדולים אם לא יהי’ להם מעות פטורים ממתנות לאביונים, ולפי״ז יצא כיון שהאחרונים דחו לשיטת הפר״ח וס״ל כהב״ח והטו״ז והמג״א שגם עני שבישראל חייב במצות מתנות לאביונים, וא״כ יש חיוב חינוך גם לחנך בנים שהגיעו לחיוב חינוך במצוה זו של מתנות לאביונים. הנני בזה ש״ב וידידו המברכו בשמחת פורים ליום הגדול שנתקבלה התורה ברצון ונזכה לאהבת תורה ומצות.

המצפה לרחמי שמים כל היום,

שרגא פייוויש

I mean to discuss the question you raised of whether giving money to someone before Purim to distribute on Purim is sufficient to fulfill the mitzvah of giving gifts to the poor (matanot la-evyonim), and whether it is proper to do so.

In my opinion, ideally, it is not proper to do so. Instead, a person should themselves distribute the money on Purim, whether before prayers, following Yesod Ve’shoresh Ha’avodah, or after the reading of the megillah, since according to [Lurianic] kavvanot the gifts to the poor must follow the daytime reading. See Kaf Ha’hayyim OH 694 no. 8. Those who are practiced in using the kavvanot should certainly not give the money to an agent before Purim such that it will reach the poor person’s hand on Purim. Even those who do not know how to use the kavvanot nevertheless bind themselves to the righteous of the generation who do know how to. The basic mitzvah, however, is certainly fulfilled by giving money to an agent beforehand such that it will reach the poor person on Purim itself. (The position of Arukh Ha’shulhan, that the giving itself must be on the very day of Purim, as it is an obligation of the day, only excludes money reaching the poor person before Purim, but if the money reaches them on Purim, then certainly the mitzvah is fulfilled.)

Now, Ba’al Hama’or wrote that one should not give money to poor people before Purim lest they consume it beforehand. It is cited in Magen Avraham 694:1. This clearly implies that if one gives money to an agent that will reach a poor person on Purim itself, that does fulfill the mitzvah of giving gifts to the poor. Mahatzit Hashekel (ad loc.) writes that the common practice is to give before Purim, even though the mitzvah only applies on the day of Purim, and resolves the problem by positing that people will give to at least two poor people on the day itself, in addition to which, there are many poor people who go about begging on the day of Purim. This seems to mean that one would need to actually give the money on Purim. Indeed, Pri Megadim (ad loc.) raises a problem with the position of the Ba’al Hama’or: why is his concern that the gift might be consumed before Purim – couldn’t [the requirement to give matanot la-evyonim on Purim day] be derived from the fact that it is juxtaposed with sending gifts to friends (mishloach manot)? The mitzvah of sending gifts is only done in the day and not at night, nor is it done before [the holiday]. Furthermore, the Talmud says that a festive meal eaten at night does not fulfill the mitzvah because the verse states: “days of joy and feasting,” and it must be in the day. This should apply equally to sending gifts to friends and giving gifts to the poor. However, [this is not the case,] since the verse states “to make them days of joy and feasting,” and the meaning of the word “to make them” is that one should also cause others to have days of joy and feasting. Thus, for a poor person one must send the money ahead of time so that they can cook and prepare; delaying the gift would make this impossible. This would mean that the mitzvot of giving gifts to the poor and sending gifts to friends are not comparable. Pri Megadim wrote well when he stated that – logically and in principal – it would make sense to give gifts to the poor before Purim, on Ta’anit Esther or the evening of Purim. Thus, Ba’al Hama’or had to explain that the only reason this could not be done was because the gift might be used up before Purim. See further in Pri Megadim for further detail. In the book Yesod Ve’shoresh Ha’avodah, the author writes that one should take care to give gifts to the poor before prayers, so that the poor person can get the festive meal reader, see further there, Gate 12 ch. 6.

In Eshel Avraham, the author cites from the book Yad Aharon the position that one who sends gifts to the poor in a foreign country that reach there on Purim has fulfilled the mitzvah, even though at the time of sending it is not the time of the mitzvah, as everything depends on the joy of the one receiving the gift, see there. But it seems that the language of Shulhan Arukh runs against this. In OH 694:4 he writes: “in a place with no poor people, one may hold back the gifts and give them where and when he wishes…” We don’t say in such a case that one needs to make special arrangements to send money to a city with poor people before Purim (which proves that this would not have fulfilled the mitzvah). I have now found in Birkei Yosef (ad loc.) exactly this point. Everything depends, he writes, on the time of giving the funds and not when they are received, and this requires further study. In any event, many recent authorities hold that it depends on when the money is received, and that as long as the poor person receives the gifts on Purim, the mitzvah is fulfilled. One can also make use of the position of Rambam in the commentary on the Mishnah (Megillah 1:3, end) that gifts to the poor given on the 11th, 12th, or 13th of the month fulfill the mitzvah, especially if one gave through an agent, as then the person giving can retract the gift as long as it has not yet been given. This is the same as giving on the day of Purim itself, and one certainly fulfills the mitzvah from divrei kabbalah of giving gifts to the poor. See also Responsa Mahar”i Aszod OH 290.

As to your second question, of whether forgiving a debt owed by a poor person on Purim fulfills the mitzvah, and it seems that he shouldn’t by comparison to the halakha that betrothing a woman with a loan doesn’t work. The reason for this is that the money loan, once given, is considered as already spent, which means that forgiving a debt isn’t actually something “given” in the present. Applied to our case, it would seem that one doesn’t give anything in the present either, as it is something already within the possession of the poor person. Or, perhaps, one could say that as this generates joy for the poor person, as they’ve had a loan forgiven, [it does work]. It is [furthermore possible] to distinguish this from betrothal. There, the verse states “when a man takes,” which is taken to mean that the man must give something to the woman, and since a loan is given in order to be spent [forgiving] it is not considered “giving,” and she is not betrothed. However, according to those recent authorities cited above that the mitzvah of gifts to the poor depends entirely on the person receiving (Yad Aharon, see also Responsa Bet She’arim OH 381), and that it doesn’t matter if one gives on Purim but only if the gift is received then [thus there is no requirement of a formal act of “giving”.] And in this case the debtor gets joy from having the debt forgiven [and it should be valid.] I further found this question in Responsa Teshurat Shay 1:9 who initially tried to find a proof that it does not fulfill the mitzvah from the Ri”az cited in Magen Avraham 688 no. 5, but later rejects this proof, and comes to no conclusion. The matter requires further study.

As an aside, [I want further to address] whether there is an obligation that minor children fulfill this mitzvah of giving gifts to the poor in this mitzvah based on post-Mosaic Scripture. The book Yesod Ve’shoresh Ha’avodah writes that every man and woman has an obligation to educate (hinukh) minor children in this mitzvah just like all other mitzvot, and it says similarly so in the Siddur Bet Ya’akov of Rav Ya’akov Emden in no. 20. Eshel Avraham from Butchatch writes that minors who have reached the age of education should be taught to send gifts to friends but that there is no concern over the mitzvah of giving gifts to the poor. See further there, as well as Pri Megadim. In my opinion, this depends on the resolution of the dispute between Bach (cited in Taz OH 694 no. 1, if a poor person is also obligated to give gifts to the poor), that a poor person is also obligated, and Pri Hadash, who holds that a poor person is exempt. If we hold that a poor person is obligated, then there is an obligation to teach minors to do this like all other mitzvot. But if we hold like Pri Hadash, that a poor person is exempt, then there is no obligation to teach minor children, as if they are poor as adults they would not be obligated. Based on this, the result is that one is obligated to teach minor children, as the recent authorities have rejected the position of Pri Hadash, holding instead like Bach, Taz, and Magen Avraham, that even a poor person is obligated in gifts to the poor. Thus, there is an obligation to educate one’s children that have reached the age of hinukh in the mitzvah of gifts to the poor.

Your friend and relative, with blessings for a joyous Purim, the great day of accepting the Torah willfully. May we merit love of Torah and Mitzvot.

Awaiting the mercy of heaven every day,

Shraga Feivush