Matzah and Moderation

הנה הארכתי במק”א לבאר דמי שיחלה ע”י קיום מצוה פטור ממנה והבאתי בזה את דברי האחרונים דלא גרע מממונו דכתב הרמ”א בסימן תרנ”ו דאין האדם מחוייב להוציא הון רב על המצוות עיין לעיל בסימן מ”ב

אמנם בני”ד אמרו לו הרופאים שאם יאכל דגנים לא יגרם לו נזק בריאותי מיידי מלבד כאב בטן ומיחושים אך עלול להגרם לו נזק חמור לטווח ארוך במערכת העיכול ובמקרים קיצוניים אף בפוריות
ואף בזה פשוט לענ”ד דפטור הוא מן המצוה דמה לן אם הנזק מיידי או לטווח יותר ארוך הלא מ”מ פטור הוא מן המצוות אם ע”י קיומן יחלה ובריאותו תפגע

אמנם לכאורה נראה דע”י אכילה מועטת דהיינו כזית מצת מצוה וכזית אפיקומן לא יגרם לו נזק בלתי הפיך ובפרט שיש ב”ה בשוק מצות מיוחדות מכוסמין או שבולת שועל לחולים אלה ומיני דגנים אלה אף שגם בהם יש גלוטן החומר המזיק לחולי צליאק אך הם מזיקים פחות כי כמות הגלוטן שבהם פחותה מבחטה ורחוק הדבר שע”י אכילת שני זיתי מצה תפגע בריאותו

וכבר ביארתי במק”א שם דיש חילוקי דינים בענין חולה במצוות, ונבאר.

א. אם יגרם לאדם נזק בלתי הפיך ע”י קיום המצוה פטור הוא ואין בו מדת חסידות כלל וקרוב אני לומר דאסור לו להחמיר ולקיימה אף אם אין בזה סכנת נפשות כלל דחייב אדם לשמור על בריאות גופו אף כשליכא סכנת נפשות

ב. אם יפול למשכב ויחלה אבל אין חשש לנזק בלתי הפיך פטור הוא אך אפשר דיש מדת חסידות להחמיר ומ”מ הרוצה להחמיר הרשות בידו אמנם כתב המשנ”ב סי’ תק”נ ס”ק ד’ דאסור לחשאב”ס להחמיר בתענית בת”ב והביא כן בשם החיי אדם אך באמת לא ראיתי בחיי אדם שכתב כן דבכלל קל”ה ס”ב לא כתב אלא ועל כל פנים חולה שאין בו סכנה אם צריך לאכול נראה דהמיקל לא הפסיד ומיהו נוהגין… באדם חלוש והוא חולי שאין בו סכנה שלא להחמיר ולכאורה כונתו רק דנהגו שלא להתענות ולא כדברי המשנ”ב שיש בזה איסור

ושו”ר בח”א כלל קל”ג ס”ו שכתב וכן עוברות ומניקות פטורות אלא שכל זמן שאינן מצטערות נהגו להתענות ואם מצטערות הרבה אסורות להחמיר על עצמן וכן חולה אפילו אין בו סכנה פטור מלהתענות לכולי עלמא הרי דעוברות ומיניקות המצטערות הרבה אסור להן להחמיר אך מלשונו משמע קצת דבחשאב”ס אף דפטור מ”מ לא כתב שאסור לו להחמיר ע”ע וצ”ע

אמנם אף אם נקבל דאכן אסור לחולה להתענות בת”ב אין מזה ראיה לשאר מצוות דבתעניות כתב בשו”ע סי’ תקנ”ד ס”ס דבמקום חולי לא גזרו רבנן וכיון שלא גזרו כלל תענית למה יצער עצמו משא”כ בשאר מצוות ודו”ק

ג. כשלא יפול למשכב אך יגרם לו צער ואי נוחות חייב הוא במצוה ולא רק במצוה דאורייתא אלא גם במצוה דרבנן כמבואר בסי’ תע”ב סעיף י’ מי שאינו שותה יין מפני שמזיקו או שונאו צריך לדחוק עצמו ולשתות לקיים מצות ארבע כוסות ולא תימא דאין זה אלא במצות ד’ כוסות משום פרסומי ניסא והרי חייב למכור כסותו בשביל מצוה זו שהרי כתב שם המשנ”ב בס”ק ל”ס דבשבת ויו”ט אינו חייב לשתות דיכול לצאת יד”ח ע”י אחרים משא”כ בד”כ שצריך לשתות הרי לן דאילולי שיכול לצאת ע”י אחרים היה חייב לדחוק עצמו אף בשבת ויו”ט וכ”כ בשו”ת מהר”ם שיק או”ח סי’ ר”ס לגבי מצות מצה ומרור וז”פ…

ומשו”כ נראה דיש עליו להתייעץ אם רופאיו ואם יתברר דאף כזית מצה עלול לגרום לו נזק בלתי הפיך במערכת כלשהי אסור לו להחמיר בזה אך אם יתברר כפי שמסתבר דאכילת כזית לא יזיק לו אם עכ”פ יפול למשכב ויסבול כאבים גדולים פטור הוא אך רשאי הוא להחמיר ואם כל החשש אינו אלא לכאב ראש או בטן ברמה סבירה חייב הוא לדחוק עצמו
אם יכול הוא לאכול רק כזית לא יאכל בתחילת הסעודה אלא באפיקומן שהרי אם יאכל רק בתחילת הסעודה אסור לו שוב לאכול שהרי אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ועוד דצריך לאכול על השובע וכמ”ש המגן אברהם בסי’ תפ”ב סק”א ומשנ”ב ס”ק ו’ אך לא ירבה באכילה כדי שיאכל מצה לתיאבון

עוד יש לו לדעת שמעיקר הדין יכול הוא להקל בשיעור כזית דאף השיעורים הקטנים של הגר”ח נאה יש בהם חומרא ובשעה”ד כבני”ד יכול לסמוך דשיעור כזית הוא כזית בינוני בזמנינו והחזו”א לקח לשאר המסובים לכזית חתיכת מצה כגודל כף ידו כמ”ש בארחות רבנו ח”ב אות לומ”ס וכך נהג האבני נזר כעדות תלמידו הגדול בעל שו”ת ארץ צבי ח”א סימן כ”ב ועיין לעיל סימן י”ב מש”ס ביסוד גדר השיעורים

וההב”ה ישלח דברו וירפאהו רפו”ש ברמ”ח אבריו ושס”ה גידיו ויזכה לקיים את כל מצוות החג בדיצה ובחדווה

באה”ר
אשר וייס

I have already written elsewhere at length to show that someone who would become ill by fulfilling a mitzvah is exempt from doing so. I cited in that context the Aharonim who say that becoming ill is of no lesser import than one’s money, and regarding money, Rema in OH 656 writes that one is not obligated to spend a great sum to fulfill mitzvot.

And indeed, in our case, the person’s doctors have told him that should he eat grains, it may not cause him immediate harm beyond abdominal discomfort, but will over time cause great damage to his digestive system, and in extreme cases even to his ability to reproduce.

It is obvious to me that this person is exempt from the mitzvah. It should not matter to us whether the harm is immediate or takes place over a long period of time. The person is exempt so long as fulfilling it would cause harm to their health.
It does appear that eating a small amount, such as an olive’s bulk for the mitzvah and afikomen would not cause irreversible harm, especially as there are matzot on the market made from spelt or oats. Though these grains have gluten, they are less harmful, as they have significantly less of it. It is unlikely that eating two olive-bulks would cause harm to one’s health.

I have already written that there are distinctions to be drawn regarding a sick person when it comes to the observance of mitzvot generally, and I will explain it here.

A: If fulfilling the mitzvot will cause irreversible harm, then the person is exempt and it would not even be pious to fulfill it. I am almost ready to say that it is forbidden to do so, even when there is no danger to one’s life, as one is required to care for their health regardless.

B: If one would become ill to the point where he is bedridden but there is no concern for irreversible harm, then they are exempt, though it might be pious to fulfill it anyway. One who wishes to do so may. While Mishnah Berurah 450:4 writes that it is forbidden for a sick person to fast on Tisha B’av, and cites Hayyei Adam to this effect, I have not found this written in that source. Hayyei Adam, in sec. 135:2 only writes that “A person who is ill, but not in danger of his life, when it comes to eating on Tisha B’Av, if he is lenient, he does not lose out. However, it is our practice… that when it comes to a person who is weak, and he is also ill, that we should not be strict. It seems that his intended meaning is merely that the practice is not to fast, but not, like Mishnah Berurah, that it is forbidden to do so.

Furthermore, I saw there in Hayyei Adam (133:6): “Pregnant and nursing women are exempt, but their practice is to fast so long as it is not painful. If it is very painful, then they are forbidden to be strict. Even a sick person who is at not risk is exempt from fasting according to all authorities.” From this we see that pregnant and nursing women who would be in great pain are forbidden to be strict, but his language implies somewhat that a sick person who is not at risk, while exempt, is not forbidden from being strict. This requires further study.

Indeed, even should we accept that it is forbidden for a sick person to be strict and fast on Tisha B’av, this is no proof for other mitzvot. With regard to fasts, SA writes (OH 554:6) that “the Rabbis did not enact their rules with regard to sick people.” Since they did not establish a fast, why should one cause themselves pain [to do something that doesn’t apply to them]? This logic does not apply to other mitzvot.

C: If one will not become very ill but will be in pain and discomfort, he is obligated in the mitzvah, even if it is a rabbinic one. This can be seen from Shulhan Arukh (OH 472:10): “One who does not drink wine because it hurts him or because he dislikes it, must force themselves to drink to fulfill the mitzvah of the four cups of wine at the Seder.” One should not say that the mitzvah to drink four cups of wine at the Seder is unique because of the need to publicize the miracle. For Mishnah Berurah (no. 36 ad loc.) writes that for kiddush on Shabbat and Yom Tov, one can fulfill the mitzvah by means of listening to others, and need not drink, in contrast with the four cups of wine at the Seder where one does need to drink. It follows that were it not possible to fulfill the mitzvah by means of others, one would have had to do so [drink even if it would cause pain and discomfort] even on Shabbat and Yom Tov [where there is no concept of “publicizing the miracle”]. This is also what Maharam Shik writes (Responsa OH 260) about matzah, maror, etc.

Because of this, one should take counsel with their doctors. If it is apparent that even an olive’s bulk would cause irreversible harm to any part of his body, it is forbidden to be strict. If that is not the case, and he will just become bedridden and suffer great pain, then he is exempt but may choose to be strict. If the concern is only for a tolerable headache or stomachache, then he is obligated to push himself to partake.

If one can only eat one olive’s bulk, then he should wait to do so until the eating of the afikomen. For if he were to eat it earlier, [as it is the first and last matzah he is eating it would constitute the afikomen, and] it would then be forbidden to eat after that. Furthermore, one needs to eat the matzah for the mitzvah when sated (Magen Abraham 482:1, Mishnah Berurah ad loc no. 6) [and this will only be at the end of the meal.] But one should not eat so much at the meal that he has no desire to eat the matzah.

The person in question should also be aware that as a matter of strict law, they can be lenient about the size of an olive’s bulk, as even the measure of Rav Chaim Naeh are somewhat stringent. In a case of need such as this, one can rely on the size of an olive being medium in our times. The Hazon Ish would give his Seder guests a piece of matzah the size of his hand (Orchot Rabbenu 2:36-46), and this was also the practice of the Avnei Nezer, according to the testimony of his main student, the author of Responsa Eretz Tzvi (1:22).

May the Holy One, Blessed be He, send his Word and heal the person completely in his 248 organs and 365 tendons, and may he merit to fulfill all the mitzvot of the holiday in joy and gladness.

With great love,
Asher Weiss