Sefirat Ha’Omer: Whose Minhag Counts?

וזו לשון מרן בשלחן ערוך /א”ח/ (סימן תצ”ג סעיף א’): נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל”ג לעומר, מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא. אבל לארס ולקדש מותר. וכן נוהגים שלא להסתפר עד ל”ג לעומר, שאומרים שאז פסקו מלמות. ואין להסתפר עד יום ל”ד לעומר ע”כ. והדבר ברור שגם בנישואין אין להתיר לדעת מרן אלא מיום ל”ד בבוקר והלאה, ויום ל”ג לעומר כולו אסור בנישואין, כדין התספורת, ומה שכתב בתחלת דבריו שאין נושאין עד ל”ג לעומר, היינו עד ועד בכלל.

וכן כתבו במפורש הגאון רבי חזקיה די סילוה בפרי חדש (סעיף א’), והגאון רבי יוסף מולכו בשלחן גבוה (סק”ז). וכן כתב בשו”ת ויען יצחק (חלק אורח חיים סימן י”ט, וחלק יורה דעה סימן ח’). וכן כתב גאון ירושלים רבי מיוחס בכר שמואל בספר פרי האדמה חלק ג’ (דף מ”ח ע”ב), שאפילו אלמון שנושא אלמנה, אין להתיר להם להינשא עד יום ל”ד בבוקר ע”כ.
אולם הרמ”א בהגה (שם /שו”ע א”ח סי’ תצ”ג/ סעיף ב’) כתב, ובמדינות אלו אין נוהגים כן, אלא מסתפרים ביום ל”ג עצמו, ומרבים בו קצת שמחה, ואין אומרים בו תחנון ע”כ. ולפי זה ברור שגם נישואין מותר בל”ג לעומר עצמו, לפי מנהג אשכנז. וכן כתב המהריק”ש בערך לחם שם, ועיין עוד בספרו שו”ת אהלי יעקב (סימן צ”ח). וכן כתב הרה”ג רבי אהרן בן שמעון בספר נהר מצרים (דף ל”ג ע”ב), שכן נהגו במצרים כדברי הרמ”א, וכן כתב בשיורי כנסת הגדולה (הגהות בית יוסף אות ג’) שכך מנהג קושטא ואגפיה. וראה עוד בשו”ת לב חיים חלק ב’ (סימן צ”ז), ובספר טהרת המים בקונטרס שיורי טהרה (מערכת ע’ אות ט”ו).

אולם לא יעשה כן במקומינו, שאנו נוהגים כדעת מרן בין לענין נישואין ובין לענין תספורת, וכמו שהסבירו הפרי חדש והשלחן גבוה בכוונת מרן. וכן כתב המשנה ברורה בביאור הלכה (סימן תצ”ג), שלדעת מרן השלחן ערוך תספורת ונישואין אינם מותרים אלא מיום ל”ד לעומר והלאה, אלא שלדעת הרמ”א יש להתיר בל”ג בעומר משום שסובר שאז פסקו מלמות ע”כ.

וכן כתב הרה”ג רבי עמרם אבורביע זצ”ל, רבה של פתח תקוה, בספרו נתיבי עם (עמוד ר”א), שלדעת מרן אין להסתפר ולא לעשות נישואין אלא מיום ל”ד לעומר והלאה, ולדעת הרמ”א מותר ביום ל”ג לעומר דוקא, ולא ביום ל”ד ע”כ. והגאון רבי יצחק פלאג’י בספר יפה ללב חלק ב’ בקונטרס אחרון (דף קי”ט ע”ג), כתב, שהאיש הירא את דבר ה’ יזהר שלא להקל כהרמ”א להסתפר או לעשות נישואין ביום ל”ג לעומר, במקום שנהגו כדעת מרן, וכמו שכתב מרן החיד”א בספר ועד לחכמים חלק א’ (מערכת ט’ אות י’), שהמיקל כהרמ”א במקום שהמנהג להחמיר כדעת מרן, גוערים בו, כי לא טוב עשה בעמיו לפרוץ גדר. ע”כ. וכן כתב עוד מרן החיד”א בספרו יעיר אוזן (מערכת א’ אות ע”ב), ובספר דברים אחדים (דף כ”ו ע”ב). וכן כתב הגאון רבי חיים פלאג’י בשו”ת חקקי לב חלק א’ (חלק יורה דעה סימן מ’), ובספרו מועד לכל חי (סימן ב’ אות כג’) ועוד.
ומכל שכן לדברי הטורי זהב (סימן תצ”ג סק”ב), שנישואין שהם שמחה יתירה חמורים יותר מתספורת. וכן כתב בשו”ת זרע אמת חלק א’ (סימן ס”ח). לפי זה בודאי שלפי מנהג הספרדים שאינם מסתפרים קודם יום ל”ד לעומר כדעת מרן השלחן ערוך, וכמו שכתבו גם כן הגאון ר’ יהודה עייאש בשו”ת בית יהודה (דף ק”ח ע”ד אות כ”ב), והגאון רבי אהרן אמריליו בשו”ת פני אהרן (חלק אורח חיים סימן י”ט), והגאון רבי יוסף חיים בספרו אורח חיים על ההגדה של פסח (עמוד רט”ו). וכן כתב בשו”ת מעט מים (סימן ז’), ובשו”ת ישכיל עבדי חלק ו’ (חלק אורח חיים סימן ו’), יש להקפיד יותר שלא לעשות נישואין אלא מיום ל”ד לעומר והלאה. וכן נהגו בתל אביב רבתי ואגפיה זה שנים רבות. ולכן מנהג ירושלים אשר יסודתו בהררי קודש, נוהג בכל ערי הארץ, כדעת מרן שקבלנו הוראותיו, ואין לשנות.

בסיכום: על רושמי הנישואין בכל ערי הארץ להקפיד שלא לרשום זוג לנישואין בימי הספירה, אם הם מבני ספרד או עדות המזרח, אלא החל מיום ל”ד לעומר והלאה. כדעת מרן שקבלנו הוראותיו, וכמו שהסבירו הפרי חדש והשלחן גבוה והמשנה ברורה בדעת מרן, וכמו שהעיד בספר פרי האדמה שכן המנהג. ומיום ל”ד לעומר והלאה מותר לערוך להם נישואין בכל יום ויום. ואחינו האשכנזים נוהגים כדעת הרמ”א לערוך נישואין בל”ג בעומר. ואם החתן ספרדי והכלה אשכנזיה, או להיפך, הולכים אחר העדה של החתן בין להקל ובין להחמיר.

Question: The dominant custom in Jerusalem is that those who register marriages determine that the time for weddings during the Omer begins on Lag Ba’Omer (the 33rd day) for Ashkenazim, and for Sefaradim and North African communities it begins on the 34th day of the Omer. Is this custom authoritative in other cities in Israel?

Answer: The origin for not having weddings during the Omer is a responsum of the Geonim in the name of Rav Hai Gaon in these words, “And as to your question, ‘why don’t we get married between Pesach and Shavuot?’ You must know that it is not technically forbidden. Rather it is a custom of mourning, as they said (Babylonian Talmud, Yevamot 62b) ‘Rabbi Akiva had twelve thousand pairs of students, and they all died between Pesah and Shavuot because they did not treat one another with respect, and they all died of croup.’ From that time onward, the early authorities made it their custom to not get married during these days. However, it is permitted to make betrothals, because real happiness is present only at the wedding itself.”

This position also appears in Rabbenu Yitzhak Aben Ghayyat… Rabbeniu Yeruham… Pardes Ha’Gadol, Sefer Ha’Orah, Sefer Orhat Hayim, and Tzror Ha’Hayyim.

Now, Rabbi Avraham ben Natan HaYarkhi wrote in the name of Rabbeinu Zerahyah HaLevi, the Ba’al HaMaor, “I found written in an ancient book that came from Spain that they all died from Pesah until ‘pross’ Shavuot. And “pross” means half… and we taught, ‘you ask about the laws of Pesah, 30 days before Pesah.’ Half of that is 15 days before Shavuot, and that is the 33rd day (Lag) of the Omer.” This also appears in Avudraham and Tzeida La’derekh, and Tur (OH 493) wrote similarly. And our Master, the Beit Yosef writes there in the name of Mahr”i ibn Shuaib, that the students of Rabbi Akiva died from Pesah until half Shavuot, and that is 15 days before Shavuot and when you take away 15 days from 49 days that leaves 34 days. And these are the 33 complete days that we don’t get married or get a haircut on them, and only permit starting on the morning of the 34th day, because a part of the day is like all of it (so 33 full days plus the beginning of the 34th is considered to total 34 full days).” Tashbetz wrote similarly that “all of the Lag Ba’Omer (the 33rd day) is forbidden for weddings and haircuts, and part of the 34th day is like the whole thing.

This is the language of our Master in Shulkhan Arukh, “Our custom is that we do not get married between Pesah and Shavuot until Lag Ba’Omer, because at that time, the students of Rabbi Akiva died. But it is permitted to make betrothals. And similarly it is our custom to not get haircuts until Lag Ba’Omer because we say that that’s when they stopped dying. And you can’t get a haircut until the 34th day of the Omer.” It is clear that we may also not only allow weddings, according to our Master, only starting on the morning of the 34th day and onwards. And on the entire day of Lag Ba’Omer weddings are forbidden, as haircuts are. And what he meant when he wrote that we don’t get married until Lag Ba’Omer, he meant ‘until and including’.

This is also the position of Rabbi Hezekiah da Silva in Pri Hadash, Rabbi Yosef Molcho in Shulkhan Gavo’ah, and Va’Yaan Yitzhak. The gaon of Jerusalem, Rabbi Rafael Meyuchas, wrote in Sefer Pri HaAdama that even if a widower is marrying a widow (and it may not be considered so joyous of an occasion), we should not allow them to get married until the morning of the 34th day.

However, Rema in his comment wrote, “And in our countries, this is not our custom. Rather we get haircuts on Lag Ba’Omer itself, and we make it a somewhat joyous day, and we don’t say tahanun.” According to this it is clear that weddings are also permitted on Lag Ba’Omer itself according to the Ashkenazic custom… The gaon, Rabbi Aaron ben Shimon wrote in Sefer Nahar Mitzraim that the custom in Egypt was like the words of the Rema and the Shayare Knesset HaGedolah wrote that this was the custom in Kushta (Constantinople) and its surroundings…

However, such shall not be done in our locale. For our custom is according to the opinion of our Master (the Shulhan Arukh), both regarding weddings and regarding haircuts, and as the Pri Hadash and the Shulkhan Gavoa explained the intention of our Master. The Mishna Berurah wrote similarly in Beur Halakha, that according to our Master, the Shulkhan Arukh, haircuts and weddings are only permitted from the 34th day and onward.

However, according to the opinion of the Rema we may permit them on Lag Ba’Omer itself because he is of the opinion that that is when they stopped dying. Likewise, the gaon Rabbi Amram Abourabia, who was the rabbi of Petah Tikva, in his book Netiv Am, wrote that according to our Master, one should only cut their hair or get married from the 34th day onward, and according to the Rema, they are permitted on Lag Ba’Omer specifically, but not on the 34th day. The gaon Rabbi Yitzhak Palache in Sefer Yafeh LaLev writes that “a person who fears the word of God, should be careful not to be lenient like the position of the Rema to get a haircut or get married on the day of Lag Ba’Omer in places where the local custom is according to the opinion of our Master. As Hida writes in Sefer Va’ad LaHakhamim, we chastise a person who is lenient like the Rema where the custom is to be strict like the opinion of our Master, because they are… break[ing] down a fence (i.e., by violating normative practice).” Hida writes likewise in Yair Ozen and in Devarim Ahadim, and R. Hayyim Palache writes likewise in Hikkei Lev and Moed Li’Kol Hai, and elsewhere.

This is even more so according to the words of the Turei Zahav (493:2), that weddings are a great joy, and that therefore we are more strict about them than haircuts… Following this, it is certain that according to the Sephardic custom we do not get haircuts before the 34th day of the Omer like the opinion of our Master the Shulkhan Arukh. This is also the position of Beit Yehudah, Penei Aharon, Rav Yosef Hayyim in his work Orah Hayyim on the Haggadah, Me’at Mayyim, and Yaskil Avdi, that we should be careful only to have weddings from the 34th day of the Omer and afterward. This is also the custom in Tel Aviv and its surroundings for many years. Thus, the custom of Jerusalem, whose foundation is built on the holy mountains, is the custom for all of the cities in Israel according to the position of our Master whose rulings we accepted and it should not be changed.

In summary: it is incumbent on all of those who register weddings in all of the cities in Israel to be careful to schedule a couple to get married during the days of the Omer, if they are Sephardic or North African, only from the 34th day on onward. This is the opinion of our Master whose rulings we have accepted. And as the Pri Hadash and the Shulkhan Gavoa and the Mishna Berurah explained the opinion of our Master. And as the Sefer Pri HaAdama testifies that this is the custom. And from the 34th day of the Omer and onward, it is permitted for them to get married on any day. And our Ashkenazi brethren practice according to the opinion of the Rema to get married on Lad BaOmer. And if the groom is Sephardic and the bride is Ashkenazic, we rule according to the community of the groom both for leniency and for stricture.

והנה מצינו בענין זה הרבה מנהגים חלוקים

1. דהמחבר /או”ח/ בסי’ תצ”ג סעי’ ב’ כתב שאין להסתפר עד ל”ד בבקר.

2. ויש נוהגין כפי שמשמע מרמ”א שלא להסתפר רק עד ל”ג בבקר.

3. ויש נוהגין להסתפר עד אחר ר”ח אייר ואח”כ אין מסתפרין עד ערב שבועות חוץ מל”ג בעומר כדאיתא ברמ”א סעי’ ג’ ובמג”א סק”ה.

4. ויש שמסתפרין עד א’ דר”ח אייר ואוסרין מא’ דר”ח אייר עד ראשון של ימי הגבלה בבקר כדאיתא במג”א.

5. ויש שהיו אוסרין מאחר אסרו חג דפסח עד ר”ח אייר ומסתפרין בב’ ימים דר”ח אייר ובל”ג בעומר ושאר ימי חדש אייר אוסרין ומסתפרין מר”ח סיון ואילך כדאיתא במ”ב ס”ק ט”ו מסדור דרך החיים.

6. ויש שאסרו כל הימים מפסח עד שבועות לבד ימי ר”ח דאייר וסיון כדאיתא במג”א שם.

והנה טעם שני מנהגים ראשונים שהוא עד ל”ד בבקר או רק עד ל”ג בבקר הוא שסברי תרוייהו דאסור להסתפר עד יום שפסקו מלמות אבל פליגי מתי פסקו…

וכן הוא טעם מנהג האחרון שאסרו כל הימים לבד מר”ח שג”כ אוסר הימים שמתו בהם אבל סובר שמתו כל הימים שמימי הספירה אבל לא בהימים שאין אומרים בהם תחנון מדינא שהם ז’ ימי הפסח וששה שבתות ושלשה ימי ר”ח דאייר וסיון ולכן אוסרין כל הימים לבד מר”ח.

אבל טעם שלשה המנהגים האחרים הוא שאין מדקדקין לאסור כל הימים שמתו בהם אלא מאחר שמתו רק בל”ג יום… וכנגד זה נהגו למנות ל”ג ימים…

והנה לדינא מנהג המחבר הוכרע לדינא במקומותינו דלא כמותו לענין יום הל”ג בעומר שהרי אין אנו אומרים בו תחנון ומרבים בו קצת שמחה כהרמ”א וכמדומני שעתה בכל העולם אף הספרדים נוהגין בו שמחה.

וכן המנהג דאוסרין בכל הימים לבד מר”ח כתב המג”א מדהשמיט הרמ”א זה ש”מ שלא ס”ל הכי

ונשאר לנו רק המנהג שאוסרין רק עד ל”ג בקר ואח”כ מתירין ושלשה מנהגים האחרים שמשונים בחשבון הל”ג ימים איזה לאוסרם.

ולכן אמינא דבר חדש ששלשה המנהגים הם נחשבין למנהג אחד דעיקר המנהג הוא שצריך להתאבל ל”ג ימים עם השבתות שביניהם ואין חלוק איזו ל”ג ימים מאלו הג’ מנהגים ורשאין לשנות ממנהג זה לחשבון הל”ג יום למנהג אחר מהם
אך שיהיה באופן שכל בני העיר ינהגו כן מפני המחלוקת… ולכן בנוא יארק וברוקלין וכדומה שכל המנהגים מכל העולם איתנהו וא”כ לא שייך מחלוקת שידוע זה לכל שיש בכאן כמה מנהגים יכול כל אחד לשנות מל”ג אלו לל”ג אחרים אך לא בשנה אחת שאז הרי לא יהיה לו חשבון ל”ג.

אבל אין רשאין לשנות ממנהג חשבון ל”ג ימים ולאסור עד ל”ג ולהתיר מל”ג ואילך שהוא מנהג מטעם אחר.

אבל זהו לשיטת הגר”א, דלהב”ח גם אלו שנוהגין רק עד ל”ג בקר ומשם ואילך מתירין אינו משום שסברי דפסקו מלמות ביום ל”ג… דגם מנהג זה דעד ל”ג בקר הוא מנהג מדין אחד עם שלשה המנהגים וא”כ יכולין לשנות למה שבארתי גם למנהג זה.

וכיון שבדברים אלו הולכין להקל כדאיתא בח”י סק”ב יש מקום להקל לשנות גם למנהג זה כלשיטת הב”ח אף שלשיטת הגר”א יש לאסור מלשנות למנהג זה.
והנה מסתבר לע”ד שאין להחשיב תרתי דסתרי מתספורת לנישואין… והיה שייך להנהיג באיזה מקום היתר לנישואין כשצריכין עד אחר ר”ח אייר או להתיר מר”ח סיון ולאסור תספורת בימים אלו. ומצאתי מפורש כן בחת”ס חלק או”ח סימן קמ”ב דמתספורת לנישואין אין סתירה זל”ז…

והנה החת”ס שם בתחלה כתב אלא לפי”ז לא יהיה המסדר קידושין או אחד מבני החופה מאותן שהיו בחופה אחרת בזו השנה באופן שהוא תרתי דסתרי אף לא בעיר אחרת עיין שם.

והוא תמוה דודאי המסדר קידושין וכל הקרואים רשאים להיות בחופה של מנהג המחבר ובחופה של מנהג הרמ”א כי אין האיסור על הקרואין השמחים בהנישואין… אלא ודאי שהאיסור הוא רק על החתן והכלה לבד וכשהן מותרין ליכא ממילא שום איסור על המסדר קידושין והקרואים.

ומשמע שאף בעבר ונשא שרשאין הקרואים לשמח עמו דהא איתא בש”ע סעי’ א’ שאם קפץ וכנס שאין עונשין אותו ואם יהיה אסור לילך אל הסעודות ולשמחו אין לך עונש גדול מזה.

וממילא כיון שבעיר זה הותר משום שליכא לחתן וכלה תרתי דסתרי לעשות החופה בר”ח אייר ובעיר האחרת הותר לעשות בימי הגבלה משום שליכא שם תרתי דסתרי אין מקום לאסור להמסדר קידושין ולהקרואים להיות על שתי החופות.

… ולכן למעשה יש להתיר לכתחלה לעשות נישואין עד אחר ר”ח אייר. וכן בל”ג בעומר בלילה וביום.. וכן מותר מר”ח סיון ואילך. ואף שכתבתי שלהב”ח יש להתיר גם מל”ג בעומר ואילך מ”מ לכתחלה אין להתיר נגד שיטת הגר”א רק להספרדים הנוהגים כהמחבר. ובשעה”ד גדול יש גם לאשכנזים להתיר מל”ג בעומר ואילך כהב”ח.

והנני ידידם,

משה פיינשטיין.

Regarding weddings during Sefirah here in New York and Brooklyn, 1958.

To his honor, Rabbi Yehoshuah Applebaum, President of the Board of Rabbis of Flatbush, and to all its important rabbinic members.
Regarding weddings during Sefirah here in New York and Brooklyn, where people have come to live from all different places, each having had its own practice in this matter. In truth, each person is permitted to practice according to the custom of the place from where he emigrated. This situation is like one where there are two batei din in one city (each one ruling differently in a matter), and as such there is no violation of lo titgodedu – having conflicting practices in one town. In addition, many people have forgotten what the practice was in their place of origin. Now his honor wants to know my humble opinion in this matter.

Behold, in this matter there are many distinct practices.

1. The Mehaber (OH 493:2) writes that one should not get a haircut until the 34th day of Sefirah in the morning.

2. Others practice, like is implied by Rema, to refrain from getting a haircut only until the 33rd in the morning.

3. Others have the practice to get haircuts through Rosh Hodesh Iyyar, and afterwards they do not get haircuts until erev Shavuot, except for Lag Ba’Omer itself (see Rema, seif 3, and Magen Avraham, no. 5).

4. Another group allows haircuts until but not including Rosh Hodesh Iyyar, and permits starting 3 days before Shavuot, as Magen Avraham writes.

5. There are yet others who forbid haircuts starting the day following the day after Pesach until Rosh Hodesh Iyyar, and permit haircuts on the two days of Rosh Hodesh Iyyar and on Lag Ba’Omer, and they forbid it on the other days of Iyyar, but they permit it again starting on Rosh Hodesh Sivan (see Mishneh Brurah, no. 15).

6. Finally, there are those who forbid all the days from Pesach until Shavuot, with the exception of the days of Rosh Hodesh Iyyar and Sivan, as Magen Avraham writes.

Now, the reason for the first two practices – whether it goes until the 33rd or the 34th day of the Omer – is that both of these assume that the prohibition to get a haircut is only in effect until the day that Rabbi Akiva’s students stopped dying, but they differ as to what day that was…

This is also the reason behind the last practice (#6), which forbids all days except for Rosh Hodesh, which is based on the days that they died, and assumes that they did not die on the days that Tahanun is not recited, i.e., on the 7 days of Pesach, the 6 Shabbatot during this period, and the 3 days of Rosh Hodesh Iyyar and Sivan (which total 16 days, leaving 33 days during which they died). They thus forbid all days other than Pesah, except for Rosh Hodesh.

But the reason of the remaining 3 practices (#3-#5) is not based on the specific days that they died, but since they died over a total 33 days… the practice is to forbid a total of 33 days (although they do not match the actual days that the dying occurred)…

In regards to how we rule, it has been decided in our communities against the practice of Mehaber (#1) regarding the day of Lag Ba’Omer itself. For on this day we do not say Tahanun, and we make it somewhat of a joyous day, as Rema writes. It also seems to me that this is now the approach to Lag Ba’Omer everywhere, including among the Sephardim.

We likewise do not rule like those who forbid all days except Rosh Hodesh (#6), as Magen Avraham writes, given that Rema omitted this position.

What is left is only the position that we forbid up until but not including Lag Ba’Omer (#2), and the three remaining practices (#3-#5), which make different calculations regarding which of the 33 days to forbid.

I would thus like to propose a new way of looking at this, and to say that the three practices (#3-#5) are all essentially the same practice, as they all agree that we must mourn for 33 days (which includes in this counting the intervening Shabbatot). Beyond this, there is no meaningful difference regarding which counting of the 33 days one adopts. It would thus be permitted to change from one these practice of the 33 days to another one of them.

All of this is provided that the entire city practices this way, as otherwise a multiplicity of practices, although not halakhically problematic since they are all essentially the same practice, would lead to disputes… However, in New York and Brooklyn and similar places, where all the different customs from all over the world can be found, there is no concern for different practices leading to disputes, for everyone knows that there is a multiplicity of practices here. Thus, in these places, every individual may change his practice each year from one of the countings of 33 days to another (i.e., between #3-#5). But he may not do this in the same year, for then he won’t have a total of 33 days.

However, he may not change from one of the practice that focuses on a total of 33 days (#3-#5) to the practice that forbids all the days until Lag Ba’Omer and to permit from that point on (#2), since this latter practice is based on a different principle (in that it corresponds to the time period during which Rabbi Akiva’s students died).

All of this is according to how Gra understands. Bach, in contrast, is of the opinion that even the practice to forbid all the days until Lag Ba’Omer and permit afterwards is not based the fact that Rabbi Akiva’s students stopped dying on Lag Ba’Omer… and even this practice is of a piece with the other three discussed above (that the focus is primarily on the number of days). Based on this, people may switch their practice from this one to any of the other three, as I explained above.

In matters such as these we follow the lenient opinion, and thus there is a basis to be lenient and permit someone to switch from one of the three practices to this one, based on Bach’s position, despite the fact that according to the Gra one should forbid.

It also stands to reason, in my humble opinion, that if someone adopts one time period for not shaving and a different one for not having weddings, that this should not be considered to be acting in a self-contradictory way… It would thus be possible to establish the practice in one place to permit, when necessary, weddings until after Rosh Hodesh Iyyar (#3), or to permit them from Rosh Hodesh Sivan onwards (#5), and at the same time to forbid getting haircuts during this time (following one of the other approaches). And I found it stated explicitly in Hatam Sofer (OH 142) that adopting one time period for haircuts and another one for weddings is not considered a self-contradictory practice…

Now Hatam Sofer writes at the beginning of that responsum that it would be forbidden during the same year for the wedding officiant or one of the members of the wedding party to be at a second huppah in a way that attending both of them would be self-contradictory. And he prohibits this even if the two huppahs take place in different cities.

Now this is astounding. For certainly the officiant and all the guests are permitted to be both at a huppah that takes place in a time that is permitted according to Mehaber and also at a huppah that takes place in a time permitted by Rema – although this seems to be a contradiction in practice – since the prohibition does not apply to the guests who are part of the rejoicing at the simkha… Rather, the prohibition is only on the bride and groom alone. Thus, when it is permitted for the bride and groom, there is no prohibition on the officiant or the guests to participate (regardless of which practice they themselves are keeping).

It also seems that if the bride and groom violated the restriction to not have weddings during the Sefirah, it is nevertheless permitted for the guests to attend and to participate in the rejoicing. For Mehaber writes in SA (493:1) that in a case when the bride and groom get married during a forbidden time we do not fine them for this violation. Now, were it forbidden to attend the wedding meal and to rejoice with them, this would be a fine and punishment that would be harsher than all others.

Thus, in one city it is permissible to allow one wedding to take place on Rosh Hodesh Iyyar (#3) and another one during the 3 days before Shavuot (#4). This would not be a self-contradictory practice, just as it would be a contradiction for one city to follow one practice and another city to follow another practice [and as discussed above, cosmopolitan places like New York are similar to multiple places existing side-by-side]. Thus, there is no basis to forbid the officiant or the guests to participate in both of these weddings.

… Therefore, as a matter of practical halakha, we can permit even li’hathila to have weddings through Rosh Hodesh Iyyar, as well as on Lag Ba’Omer, both the night of, and the day itself (#3)… And to also permit weddings from Rosh Hodesh Sivan onwards (#4). Now, although I have written that according to Bah one can permit from Lag Ba’Omer onwards (#2), nevertheless li’hathilah one should not rule to permit against the position of the Gra, save for the Sephardim who practice according to the Mehaber’s position. And in cases of great need, one can permit weddings even for Ashkenazim from Lag Ba’Omer onwards, in accordance with the position of Bach.

Your friend,
Moshe Feinstein.