The Mitzvah of Hakhel Today

קונטרס זכר להקהל.

ב”ה, ער”ח תמוז, תש”ה.

[חדוש מצות הקהל בזה”ז] נתעוררתי לעיין בדבר עשיית זכר למצות הקהל בחג הסכות הבעל”ט (מוצאי שמיטה) עד בוא משיח צדקנו במהרה. רעיון זה לא דבר חדש הוא. כבר התחיל להעיר ולעורר בדבר זה הגאון הגדול ציס”ע ר’ אליהו דוד תאומים זצוק”ל וחיבר בענין זה שתי חוברות, אחת בשם זכר למקדש [ורשא, תרמ”ט], ואחת בשם כדבר בעתו. שמעתי גם כן, שבחה”מ של מוצאי שביעית היו נוהגים לפנים לשלוח את התלמידים של הת”ת הגדול שבארץ – ישראל ת”ת עץ חיים אל הכותל המערבי לקרוא על ידו הפרשיות שבמשנה תורה, שהיה המלך קורא בהקהל. ועתה שוב נתעורר הרעיון היקר הזה, אולם נשמעו חששות ופקפוקים, ויש שיצאו החששות מלבבות טהורים בכונה לשם שמים. זכורים הם, המעוררים, לשבח, כי כך ראוי וכך נאה, ולמיחש מיבעי, ואשרי אדם מפחד תמיד, ואם בעניני העולם הזה דרכו של אדם בר דעת לחשב כל החשבונות קודם שהוא מתחיל בדבר חדש, בחפצי שמים לא כל שכן. ואולם אם אחרי החשבון, העמוק והמקיף, יוצא שאין לחששות יסוד, הרי כך נאה לנו להתעסק בחידוש זה העלול להרבות כבוד שמים ולהועיל לחזוק דת קדשנו, בעזרת נותן התורה השוכן בציון והבוחר בירושלם.

ועתה הנני לפרש את החששות אחת לאחת ולעורר קצת בהלכה זו, אם כי בלי עיון וחפוש בספרים, מרוב הטרדות, וה’ יאיר עינינו במאור תורתו וינחנו בדרך האמת.

)א) רעיון זה שאנו דנים עליו. הוא יצא, כאמור לעיל, ממקור קדוש ומתקדש גם ע”י קודמנו הגאון החסיד האמתי, מרן אברהם יצחק הכהן קוק זצוק”ל שסמך ידיו על אותו הרעיון הקדוש, אלא שלא יצא לפועל בימיו, מפני סבות מובנות. ועוד, אי אפשר שענין זה יתחלל ח”ו בידים לא טהורות, הואיל וכולו רוחני, מבלי זיקה של צד חולין, כלומר, של חול שבקודש, של ארץ, ופירות הארץ, וחקלאות, אלא כינוס של רבבות מישראל אך ורק לשם תורה ותפלה וחיזוק דת האמת…

עכשיו נשאר לנו לסדר את תכנית הזכרון. לדעתי הואיל והתוס’ סוברים כך, והואיל ונפיק מפומיה דרבינו הגדול הרמב”ם ז”ל שקורים במוצאי יום טוב הראשון יש לסדר, ב”ה, שחסידים ואנשי מעשה יהיו ניעורים כל הלילה ויקראו אצל הכותל המערבי כל הסדר שהמלך היה קורא, היינו מתחלת אלה הדברים עד סוף פרשת שמע, ודולגים לוהיה אם שמוע, וגומרים הפרשה, ומדלגים לעשר תעשר וקוראים מעשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד אשר כרת אתם בחורב, ופוסקים. וכדאי לבקש מחכמי המקובלים שליט”א שבעיר קדשנו ת”ו, שיתקנו תפילות ואמירת יהי רצון קודם הקריאה ואחר הקריאה, זכר לברכות שהיה המלך אומר, וכסדר הזה יעשו חבורות חבורות ביום א’ של חול המועד אצל הכותל, ואלה שלא ילכו אל הכותל יהיו ניעורים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות בלילה, אור ליום א’ דחוה”מ, ויאמרו הפרשיות הנ”ל עם התפילות ויהי רצון לפניהן ולאחריהן כנ”ל, ויוסיפו ללמוד הסוגיא בסוטה מ”א עם רש”י ותוספות והרמב”ם, כל אחד כפי כחו. ותלמידי חכמים שתורתם אומנותם ידרשו ויפלפלו כפי כחם.

וביום שני של חול המועד יתאספו מכל הארץ במקום ידוע בעיר הקדש בעיר העתיקה ורבנים גדולי תורה ידרשו מעל בימה גדולה ברחובה של עיר מענינא דיומא בהלכה ואגדה ויעוררו את העם לחיזוק דת האמת, ויקראו תחילה את הפרשה של הקהל עצמה, ורק גדולי התורה המפורסמים ידרשו מעל בימה זו, ואח”כ יאמרו כל הקהל מזמורי תהלים ידועים ותפלות ידועות ויקראו הצהרה של קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצות, כדרך שעשו פעמים בכינוס של הרבנים בחורבת ר”י החסיד כידוע ומפורסם. אפשר לצרף ג”כ הפגנה בשם תורתנו הק’ בקשר עם זכותנו לארץ ישראל, אם יהי צורך לכך, אך הכל ייעשה ע”י הרבנים גדולי התורה המובהקים, תקותי שאם יסודר הענין ב”ה בהצלחה תצא מהטכס הזה תועלת מרובה לחיזוק דת קדשנו בארץ קדשנו וממילא כן גם בתפוצות.

לסוף הנני להעיר על עוד חששא ששמענו, והוא הואיל והקהל קשורה עם שמיטה, איך יתכן שנעשה זכר להקהל והשמיטה לא נשמרה? תשובתי, שלא מצינו יסוד בראשונים ז”ל שהא בהא תליא, עד שאם לא נשמרה שמיטה שלא יקיימו ישראל מצות הקהל, דומיא דיובל, שתלה הכתוב בשלשה דברים המעכבים וכו’, ועוד שאפילו אם תלה הכתוב זה בזה, הלא יש שומרי שביעית, כן ירבו, ואם יש אחד ששמר כבר נתקיים הקשר, וכהא דיובל שאם יש אחד ששמט, ששילח ושתקע כבר הוא יובל. ואף זה כך. ועוד, כלום ח”ו, עשו באיסור אלה שעבדו, הלא עשו בהיתר ונמנעו מכמה דברים עפ”י הוראת בית דין וכבר זוהי שמירת השמיטה במדה ידועה.

[מסקנה] סוף דבר, אם באתי לבאר את כל ענין המצוה הייתי כותב ספר גדול, וראוי לעשות, אלא שאין עתותי בידי.

Heichal Yitzchak Orech Chaim, 58

A booklet for commemorating Hakhel:

B’Ezrat Hashem, Erev Rosh Chodesh Tammuz, 5705

(The renewal of the mitzvah of hakhel today) I was inspired to explore the matter of doing a commemoration of hakhel on the holiday of Sukkot, may it come upon us for good (the year following shemitah), until the coming of the messiah, may it be quickly. The idea of this is something new. The great Gaon, Rabbi Eliyahu David Teumim, already wrote about this in two booklets, one in the name of commemorating the Temple (Warsaw, 5649), and one about it [hakhel] specifically. I also heard that during chol ha-moed of the year following shemitah the practice was to send the yeshivah students of Etz Haim, the great yeshivah of the Land of Israel, to the Western Wall to read the sections of the Torah from Devarim, that the king would have read during hakhel. And now, once again, this precious idea has emerged; however, concerns and criticisms [about this] have been raised. Those who expressed these concerns have pure hearts and their intention is for the sake of heaven. Those who raised these concerns should be praised because it is good and appropriate to be concerned, for “Happy is the one who is always fearful.” In matters of this world, it is the way of a knowledgeable person to fully evaluate the consequences before one begins something new. In matters of heaven, is this not all the more true? And if, after a deep and comprehensive evaluation, it is clear that there is no basis for the concerns, then how nice for us to be engaged with this innovation that is likely to increase the honor of heaven and strengthen our holy faith with the help of the one who gives the Torah, dwells in Zion, and chooses Jerusalem…

(1) This idea that we are discussing. It emerged, as said above, from a holy source and was also sanctified by the one who came before us, the Gaon, the true Hasid, Rabbi Avraham Yitzchak HaKohen Kook, who placed his hands upon this holy idea but never came to pass in his days for obvious reasons. Furthermore, it is impossible that it [hakhel] should be profaned when doing it, God forbid, through hands that are not pure, since it is entirely spiritual without any secular dimension, so to speak, of profane within the holiness of the land, the fruit of the land, and agriculture. Instead, it should be a gathering of thousands of Israel only for the sake of Torah and prayer and strengthening the true faith…

Now, what remains for us is the order and content of the commemoration. I believe that because Tosafot thinks this and since it also went forth from the mouth of our great rabbi, Rambam, it should be read at the end of the first day of yom tov. Those who are pious and distinguished will stay up all night and read at the Western Wall the entire section that the king world read, from the beginning of “Eleh devarim” until the end of the section of shema, and skip “v’haya im shamoa” and complete that section. Then skip to “aser taeser” and read from there until the end of the blessings and curses until “karet itam b’chorev” and stop. It is appropriate to request the Kabbalists in the holy city to compose prayers and the saying of “May it be your will…” before the reading and afterward in commemoration of the blessing that the king would say. And like this should be done by multiple groups on the first day of chol ha-moed at the Western Wall. Those who do not go to the Western Wall should remain awake all night in the synagogues and yeshivot, on the first night of chol ha-moed and will recite the sections of the Torah mentioned above with the prayers and “May it be your will…” before and after as mentioned above. Additionally, they can learn the section of the gemara from Sotah 41a [about hakhel] with Rashi, Tosafot, and Rambam, all according to their ability. Torah scholars should speak and teach according to their ability.

On the second day of chol ha-moed they should gather from across the land in a known place in the holy city, in the Old City, and great rabbis should speak from atop a larger podium in the street of the city about the matters of the day in halacha, aggada, and inspire the people to strengthen the true faith. And they should read first the section of hakhel itself…and afterward, the whole gathering should recite well-known chapters of psalms and well-known prayers…It is possible to add to this a demonstration in the name of our holy Torah in connection to our claim to the Land of Israel if there is a need for this…My hope is that if it is done this way successfully, with the help of God, the result of this ceremony can do much to strengthen our holy faith in our holy land and, therefore, also outside of Israel.

To end, I want to address an additional concern that I heard, and it is since hakhel is connected to shemitah, how is it possible that we can commemorate hakhel when shemitah is not kept? My response is that we do not find any foundation to this in the Rishonim that these two things are dependent on each other, such that if one does not keep shemitah, one cannot fulfill the mitzvah of hakhel as would be the case with yovel, which the Torah makes conditional on three things and so on. Furthermore, even if the Torah had tied the two together, there are those who keep shemitah, and may they increase. If there is even one who keeps it, then the connection is already fulfilled. Such is the case with yovel, for if one person keeps shemitah, and it was sent out and [the shofar] blown, it is yovel. So too, here. God forbid one should think they violated [shemitah] in what they did. They acted appropriately and refrained from several things according to the instruction of beit din, and this is already keeping shemitah in a known matter.

In the end, if I was to come to explain the entirety of the mitzvah, I would write a large book, and this would be appropriate to do, except that there is not sufficient time in my hands.